-------------------------------------------------

[1] וכתב רש"י שכל יוצא בתודה הוא ביוצא חוץ לעיר, דהא נאכלים בכל העיר.

[2] כלומר, יביא לחם אחר ויצרף לקרבן וישחטנו. אבל הלחם הראשון כולו פסול אפי' שנפרס או יצא רק מקצתו.

[3] כלומר, שיזרוק את הדם לשם שלמים [דשלמים אינם צריכים לחם, אמנם זה דין מיוחד בתודה שיכולה לחזור ולהקרא שלמים אפי' אחר שחיטה, משא"כ בכבשי עצרת שאינם יכולים לחזור להיות שלמים אחר שחיטה, שאף שגם הם נקראו שלמים, מ"מ א"א ללומדם מתודה דאין לומדים קדשי קדשים מקדשים קלים, או דאין לומדים קרבן ציבור מיחיד]. וכיון שדינה כשלמים, לכך הבשר יאכל, אולם ידי נדר תודה לא יצא. וכן הלחם כולו פסול.

[4] דאחר זריקה לא יכול הקרבן להפסל למפרע, אולם צריך לתרום מהלחם השלם על הפרוס או על היוצא.

[5] כיון שהציץ מרצה על טומאה, לכך יזרוק את הדם לשם תודה, והבשר יאכל, ויצא ידי נדרו. אלא שהוסיפה הגמ' שהלחם פסול, וצ"ע למה, דאם הציץ מרצה על אכילות - דהיינו על הלחם, שלכך אמרנו שידי נדרו יצא, א"כ למה הלחם פסול. ולכך כתבו בתוס' ד"ה מששחטה, דאדרבא הכא קאי כמ"ד דלא מרצה ציץ על אכילות, וגרסינן דידי נדרו לא יצא והלחם פסול, ועי' עוד בשטמ"ק אות ט'. אמנם גם לפי"ז יזרוק את הדם לשם תודה, דאף שאין הציץ מרצה לענין אכילה - מרצה לענין שיזרק הדם כדינו.

[6] אמנם על צד שתנופה עושה זיקה, בזה כיון שאם אבד אחד מהם אבד גם השני וצריך להביא הכל מחדש, א"כ ודאי שצריך לעשות ג"כ תנופה מחדש.

[7] הסובר לעיל במשנה דאין הלחם מעכב את הכבשים, וס"ל דכבשים עיקר. ור"ע ס"ל להיפך.

[8] ובזה אין ספק, היות שהכבשים הם מתירים וגם כתוב בתורה בהם את דין התנופה, א"כ ודאי שבחדשים צריך לעשות שוב תנופה. וכתבו בתד"ה אבדו, דה"ה שגם בלחם הישן צריך לעשות בו שוב תנופה יחד עם הכבשים החדשים.

[9] ס"ל שמדאורייתא נאכלים [רבה הביא ראי' מהמשנה ורבא מפסוק], ורק מדרבנן גזרו שלא יאכלו כדי שלא יבואו שנה הבאה לחשוב שהלחם מתיר את עצמו ולא יביאו כבשים אפי' כשיהיו כבשים. ועתה מכיון שכל שריפתם היא רק מגזירה דרבנן, לכך צריכים עיבור צורה, והיינו שיפסלו קודם בלינה.

[10] ס"ל שמדאורייתא יוצאים לבית השריפה, רק שאין שורפים להם מיד שמא יזדמנו להם כבשים, ולכן מחכה עד זמן תמיד של בין הערבים, [כן פירש"י. ובתוס' פירשו, שעד הלילה צריך לחכות, כיון שקרבנות ציבור בדיעבד קרבים גם אחר תמיד של בין הערבים].