MEGILAH 25 - Dedicated by Mrs. Gitti Kornfeld in memory of her father, Reb Yisrael Shimon ben Shlomo ha'Levi Turkel, whose Yahrzeit is on 10 Av.

מגילה דף כה. א

האומר לשונות דלהלן, כיצד מתייחסים אליו, ומדוע?

כיצד מתייחסים? ומדוע?

יברכוך טובים [1]

זו דרך המינות לרש"י: משום שאינו כולל הרשעים [2]
לתוס': נשמע כשתי רשויות [3]
על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו חד אמר: שמטיל קנאה במעשה בראשית
וחד אמר: שעושה מצות הקב"ה רחמים [4]
ועל טוב יזכר שמך משתקין אותו דמשמע על הטוב יזכר ועל הרע לא [5]
מודים מודים משתקין אותו נראה כשתי רשויות
שמע שמע הרי זה מגונה דהוא מעשה טיפשות ונראה כמתלוצץ
האומר שמע ישראל וכופל משתקין אותו נראה כשתי רשויות [6]
המכנה בעריות [7] משתקין אותו דכוונת הפסוק כפשוטו
ומזרעך לא תתן להעביר למולך
לא תתן לאעברא בארמיותא [8]
משתקין אותו
בנזיפה
שעוקר הכתוב ממשמעו
ומפרש עונש מיתה להבא על ארמית

איזה פרשיות נקראות ומתרגמים אותם, אפי' שלכאורה היה סבה שלא לעשות כן?

הפרשה הטעם
ב מעשה בראשית ולא חוששים שיבואו לשאול מה למעלה ומה למטה
ל מעשה לוט ושתי בנותיו ואין בזה חשש גנות לאברהם, כי אין מייחסין אותן אליו
ת מעשה תמר ויהודה ואין בזה חשש גנות ליהודה, דשבח הוא לו שהוא הודה
ע מעשה עגל הראשון [9] ולא חוששים לגנות ישראל דאדרבה עי"ז יהיה להם כפרה

מגילה דף כה: א

המשך...

הפרשה הטעם
ק קללות וברכות ולא חוששים שמא תחלש דעת הציבור [10], דלא נחלשת מזה
ן אזהרות ועונשין ולא חוששים שמא יבואו לעשות מיראה ולא מאהבה
נ מעשה אמנון ואין בזה חשש גנות לדוד,
כי אין מייחסים לצדיק מעשה הפחותים
ש מעשה אבשלום
פ פילגש בגבעה ואין זה גנות לבנימין, דנוח לו שיהיה להם כפרה
ה הודע את ירושלים את תועבותיה לאפוקי מר' אליעזר דס"ל שלא מפטירים בפרשה זו [11]

איזה פרשיות נקראות אבל לא מתרגמים אותם, ומה הטעם?

הפרשה הטעם
ר מעשה ראובן [12] מפני כבודו של ראובן
ע מעשה עגל השני שלא יטעו בפסוק "ויצא העגל הזה" [13]
ב ברכת כהנים דכתיב "ישא ה' " ועלולים לתמוה איך נושא פנים לישראל
ד, ן מעשה דוד ואמנון מפני כבודו של דוד - שנזכר בפסוק זה שאמנון הוא בנו [14]

-------------------------------------------------

[1] פי', שאומר להקב"ה שהטובים יברכו אותך אבל לא הרשעים.

[2] ולמדנו מסמני הקטורת שצריך לצרף גם את הרשעים בתפלה להיות אגודה אחת, דעי"ז מרצה התפלה.

[3] כאילו אומר שמברך "לאלהים הטובים" ומשמע שיש אחר רע.

[4] פי', שנותן טעם למצות שנצטוינו עליהם כדי לרחם על הבריות, וזה לא נכון, כי המצות הם גזירת מלך עלינו. והטועה לחשוב שהם רחמים, במצוה שלא יבין את טעמה או שיחשוב שאינה של רחמים, יבוא לכפור בה.

[5] וחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.

[6] ואפי' אם לא כיוון בפעם הראשונה ולכן הוא חוזר פעם שניה, ג"כ משתקין אותו, ומשום שנוהג "חברותא כלפי שמיא" - לדבר בתחילה שלא מתכוון, וכשחוזר פעם שניה מראה שהדיבור הראשון שדיבר היה שלא במתכוון. ולמעשה אם לא כיוון בפסוק ראשון יקראנו שוב, אולם יקרא זאת בלחש.

[7] שמסביר את האיסורים בפרשת עריות בלשון כינוי, כגון מה שכתוב "לא תגלה ערות אביך", שאין הכוונה לערוה ממש, אלא הוא כינוי לקלון אביו. ומשתקין אותו כי זה שקר, וכוונת הפסוק היא כפשוטו לערוה ממש.

[8] שמפרש את הפסוק שכוונתו על הבא על ארמית ומוליד ממנה בן לע"ז. ומשתקין אותו בנזיפה, כי לפי פירושו הוא אומר שהבא על גויה חייב כרת או מיתת ב"ד בעדים והתראה, ובשוגג חייב חטאת, וזה לא נכון - דאין זה עונשו.

[9] היינו מה שנזכר בראשונה בתורה מעשה העגל. ושוב בסיפור אהרן למשה נקרא מעשה עגל השני.

[10] פי', שמא יחשבו שבין כה לא יצליחו לעמוד באזהרות אלו וסופן להענש, ויאמרו א"כ טוב שנהנה מן העולה הזה בכל רצוננו כי בין כה סופנו להענש.

[11] ר"א ס"ל שלא קוראים משום שחושש לכבוד ירושלים. ואילו חכמים סוברים שקוראים כיון שעי"ז יהיה לבני ירושלים שחטאו כפרה. ואותו אדם שקרא למעלה מר"א כדעת חכמים, ולא נהג כהוגן לנהוג במקומו של ר"א כדעת ר"א, לכך חשש ר"א שיש בו שמץ של פסול במשפחתו.

[12] שבלבל יצועי אביו, בזה שהעביר את מטתו מאהל בלהה אל אהל אמו.

[13] לפירש"י, שלא יאמרו שיש ממש בע"ז שהרי זרק אהרן גוש זהב לאש ויצא העגל. ולפירוש התוס' (בד"ה מעשה), משום שמעשה עגל השני כולל גם את הפסוק "לשמצה בקמיהם" ומשום כבודו של אהרן, דגנאי הוא ביותר שבמקום ציבור הפסוק מתייחס ליחיד שחטא.

[14] ומה שנזכר לעיל שמעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם, היינו המשך הפרשה, אבל לא את הפסוק הראשון ששם נזכר שם דוד.

עוד חומר לימוד על הדף