[1] והיינו אחר שהקריב את הקרבנות אז בירך את העם ברכת כהנים. והקשתה הגמ', א"כ י"ל את ברכת כהנים אחר רצה שהיא עבודה, ולא אחר הודאה. ותירצה, דכיון שכתוב "זובח תודה יכבדנני" הרי שצריך לעשות את ההודאה מיד אחר העבודה, וכך מסתבר כיון שעבודה והודאה היא דבר אחד, דהא אף הודאה היא עבודתו של מקום, ולכן עושים את ברכת כהנים אחר הודאה.

[2] אכן אם היתה כתובה בלשון הקודש וקרא בלעז לא יצא - דזה הוא קראה על פה שלא יצא.

[3] וזה חידושם של רב ושמואל שאליבא דרשב"ג דין לשון יוונית כלשון הקודש.

[4] פי', לעיל (דף ח:) נחלקו חכמים ורשב"ג האם אפשר לכתוב ספרים בכל לשון דחכמים מתירים ורשב"ג אוסר ומתיר רק ביוונית, אולם לגבי מגילה סוברת הגמ' דגם חכמים שמתירים בכל לשון אוסרים - משום דכתיב במגילה "ואל היהודים ככתבם וכלשונם". אכן אליבא דרשב"ג שסובר שבעלמא כל לשון אסורה ובכל אופן מתיר יוונית - ש"מ דס"ל שמעלת יוונית כלשון הקודש, ולכך אפי' במגילה מותר לשיטתו בלשון יוונית, וה"ה כמו שגבי לשון הקודש הדין הוא שאף אם לא הבין יצא - כך בלשון יוונית.

[5] דכן מצינו שיטת שמואל במקום אחר דחייש ליחידאה וה"ה כאן דחייש לדעת ר' יהודה.