-------------------------------------------------

[1] מבואר בסוגיא ובראשונים שרבי ורבי יוסי נחלקו בתרתי, דלרבי שוה דיני נפשות לדיני ממונות, אולם בשניהם הצירוף לעדות הוא רק אם התרו שיש כאן כוונה להעיד, אבל אם אין צרוף אפילו בדיני נפשות עדותן קיימת של השנים הנותרים.

[2] הגם שנצטרפו בכוונה להעיד, ס"ל לר' יוסי שבדיני ממונות לא נאמר הפסול הזה שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול תיפסל כל העדות, ולכן תתקיים העדות בשני העדים הנשארים.

[3] והגם שנצטרפו בראייה אחת, מ"מ ס"ל לרש"י שצריך שגם יצטרפו בהגדת העדות, ולא כתוס' שס"ל שסגי במה שנצטרפו בראייה, כן פירשו האחרונים לדעת רש"י.

[4] ס"ל לתוס' דכיון שהם עדים זוממים הרי שלא ראו את המעשה באמת, ולא היה להם א"כ צירוף בראייה, ולכך צריך שעכ"פ יצטרפו בהגדה.

[5] ס"ל ליש מפרשים בתוס', שרק באופן זה חשוב עדות עם התראה, אבל אם לא ראו את המתרה אפילו שלא הוזמו לא יהרג על פיהן. אמנם כיון שאינן רואות זו את זו אין המתרה מצרפן לשיטה זו (ותוס' חולק על זה כדמוכח מהגמ' שכן מצטרף). עוד הוסיפו תוס' שלשיטה זו מיירי שגם המתרה הוזם, דאם לא הוזם לא תהרג הכת הזוממת כיון שלא הוזמו כולם. והקשה המהרש"א דא"כ איך הוא נהרג על פי העדות של הכת שלא הוזמה, הרי אין כאן מתרה. ותירץ שמיירי שאין הכת השניה אומרת שזה היה המתרה, אלא שראו שם מתרה ואין יודעים בדיוק מי הוא. ואם מתרה זה הוזם סימן שהיה שם מתרה אחר.

[6] וכן פסק רבינו חננאל כאן, דכיון שעלתה בקושיא אין ראיה אחר ראיה מצטרפת, אולם המאירי כתב שאין מכח קושיא לסתור ההלכה רק בתיובתא, וכשרה עדות זו בדיני ממונות, וכן פסק הרמב"ם בפרק ד' מעדות הל' א'.