[1] והלימוד הוא ד"לא יבא ממזר בקהל ה' ", ומתיבת "ממזר" יש לדייק דממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ממזר ספק (שתוקי) יבוא. וכן, בקהל ודאי הוא דלא יבוא (ממזר) הא בקהל ספק (בשתוקים) יבוא.

[2] פסוק זה (במדבר טו:טו) נדרש רק לר' יהודה לתירוץ השלישי בגמ'.

[3] דאפי' שלא יכולה לבוא אליו חיה לשם, מ"מ כיון שהוא מקום שדרים בו השדים - ויזיקוהו, יש בו משום אסופי.

[4] פי', כשהוחזק כבר הולד שאינו ממזר, אז אין ערער אחד נאמן לפוסלו. אבל כשלא הוחזק עדיין, ועדיין הוא בספק ובא ערער אחד, המערער נאמן ולא החיה.

[5] אכן כשמקחו בידו הוא נאמן אפי' בשני אנשים - כיון שמוטל עליו לדעת, כדי שלא יחזור בו ויתן לאחר ויעמוד במי שפרע.

[6] והיינו שלקח מעות משני אנשים אחד קיבל ממנו ברצונו ומהשני קיבל שלא לרצון, ואינו יודע ממי קיבל ברצון ומי לא.

[7] ויכול רק לחייב שבועה.