[1] דדוקא היא יש לה חזקת כשרות, אבל בתה לא היה לה חזקת כשרות מעולם ולכן היא פסולה.

[2] ומבואר בגמ' שאליבא דמ"ד דרבן גמליאל פוסל בבתה, א"כ אבא שאול שהיה קורא "לשתוקי בדוקי" - פירושו שבודקין את אמו ואומרת "לכשר נבעלתי", בא להקל יותר ולהכשיר גם את הולד. ולמ"ד דס"ל דלדברי המכשיר בה מכשיר גם בבתה, א"כ אבא שאול לא מחדש יותר בדין זה כלום, ולכן מבארת הגמ' שבא אבא שאול לומר דלא רק שם ב"היתה מעוברת" שרוב כשרים אצלה (דהיא פנויה ורוב העיר משיאים לכהונה) - שנאמנת, אלא אפי' כאן בארוסה שעיברה - שרוב פסולים אצלה (מלבד הארוס), היא נאמנת להכשיר בין בה ובין בתה ולומר שהוא מן הארוס.

[3] דס"ל דבנות ישראל הן מקוה טהרה לחללין, ובתם מותרת לכהונה.

[4] דס"ל שהם מותרים גם בישראל וגם בממזרים, ד"קהל גרים לא איקרי קהל", ולכן שנה (לעיל דף סט.) גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי - כולם מותרין לבא זה בזה.

[5] כך העמידה הגמ' לבסוף דהתנא דרישא דמתניתין הוא ר' יהודה, וה"ק: כל האסורים לבא בקהל, ומאי ניהו, גר עמוני ומואבי - מותרין לבא זה בזה. ואל תקשה דא"כ למה "ר' יהודה אוסר" (דהרי אלו ודאי לא איקרי קהל דהרי עמוני ומואבי אסורים לבוא בקלה), דה"ק: אע"פ שרבי יהודה אוסר גר בממזרת, הני מילי גר דראוי לבא בקהל, אבל גר עמוני ומואבי דאין ראוין לבא בקהל - לא, ע"כ. ופירש"י דכל משנתנו כולה חד תנא היא.