[1] וכהמסקנא של רש"י ותוס' לעיל דף מג:, שרבנן ור' יהודה חולקים בין בנערה ובין בקטנה.

[2] ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה, דאף שהיא כיד אביה, מ"מ לא אלמוה כל כך כיד אביה עד שתוכל לעשות שליח.

[3] צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין, וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין, ואם תצא רק בגט יחשבו שהיו קידושין גמורים ולא יצריכו גט לאחותה, וכדי שלא יטעו לכן מצריכים אותה מיאון כדי שהכל ידעו שקידושיה ספק.

[4] כן מבואר מקושית רב כהנאה בסמוך (ובתוס' בד"ה אלא), שהקשה על עולא שאמר לפי האיכא דאמרי שבין אם שידכו ובין שלא שידכו לא צריך אפי' מיאון, איך משכח"ל בתו ממאנת בחיי אביה (ואנן תנינן גבי חמש עשרה עריות שאחת מהן היא בתו שאם מיאנו), על כרחך בכה"ג שקידשה את עצמה, וש"מ שמיאון בעיא.

[5] דס"ל שלא שייך לחייב שני דברים הסותרים זה את זה.

[6] מבואר בגמ', דמי ששנה את דברי עולא ש"אפי' מאיון אינה צריכה" לא שמע את דברי רב נחמן שמיירי בשידכו, וסבר שרב ושמואל מיירי אפי' בלא שידכו ולכן חלק על דבריהם, אבל אליבא דאמת הם לא חולקים, כי רב ושמואל דיברו דוקא בשידכו.