[1] דאף שאסורה על אביו (סבא בנכדתו) הרי יכול אביו לייעד אותה לבנו אחר שהיא בשבילו בת אחיו, ונושא אדם בת אחיו.

[2] דהרי היא אחות בנו, ואין תופסין קידושין בחייבי כריתות, וגם בבן בנו אי אפשר לקידושין לתפוס - דהויא לה דודתו.

[3] ואם עבד ג' שנים ונשארו ג' שנים, נותן לו חצי מנה ויוצא. דכיון שנמכר במנה, ועבד חצי מהזמן, נשאר לו רק חוב של חצי מנה. ולא אזלינן בתר שעת הפדיון לומר שכיון שהשביח ושוה עתה מאתים, והוא עבד חצי מהזמן, שיצטרך לתת מנה שלם שזה חצי משויו עתה.

[4] דמשמע כפי השנים שעומד בהם עתה - דהיינו כמה ששוה עתה בשעת גאולתו מחשבים לגאולתו.

[5] פי', כתיב (ויקרא כה:יג) "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתו"ֹ, וסמיך ליה (שם:יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", וה"פ: אם תמכור ותקנה מה שאסרתי לכם בשנת היובל - דהיינו סחורה בפירות שביעית (ויובל), העונש יהיה שלבסוף תצטרך למכור ממכר לעמיתך, דהיינו מטלטלים שהם דבר הנקנה מיד ליד. וכן כל שאר הפסוקים הם סמוכים אחד לשני בפרשה.

[6] והגם שפסוק זה לא נאמר בהאי ענינא, אלא הוא אמור בשמות (כא:ז), מ"מ כיון שהפסוקים הבאים שבפרשת יובל מלמדים שלבסוף יהיה לוה ברבית, ויש לו לאדם למכור את בתו לאמה ולא ללוות ברבית, כי רבית הולכת ומתגדלת, משא"כ בתו שפדיונה הולך ומתקטן.

[7] וכך הדרשא: לא לך אלא לגר, שנאמר "לגר", ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר "גר תושב", משפחת גר - זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר - זו עבודה זרה עצמה.

[8] כמבואר לקמן (סוף דף כא.)

[9] דינו כמוכר שדה אחוזה, רק שיש לו קולא אחת שיכול לגאול מיד, וגם יכול לגאול עד היובל.