[1] ס"ל דאף שאמר ר' יוסי בר' יהודה שצריך שיהיה בזמן שמייעדה שהות של זמן של עבודה שהיא חייבת לו השוה פרוטה - שבזה הוא מייעד אותה, ומזה משמע לכאורה שאינו מייעד אותה במעות הראשונות שנתן לאביה, אלא מייעד אותה במעות שעדיין היא חייבת לו בעבודתה. מ"מ סובר רב נחמן שאין מזה ראיה, דשאני הכא דכתיב "יעדה והפדה" - ויש לדרוש שאין יעוד אלא במקום שיש שייכות עוד לפדיון, דהיינו שעדיין חייבת לו זמן עבודה ששייך לשלם עליו ולפדותה.

[2] ולכך למ"ד שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אינו יכול למוכרה אחרי שנתייעד - דחשיב שמכרה לאישות, אולם אם לאו לקידושין ניתנו חשיב שמכרה לשפחות ולמ"ד דאדם מוכר לשפחות אחר שפחות מותר לו למוכרה.

[3] ס"ל דאף שלקידושין ניתנו בכל אופן צריך שתדע ותסכים לייעוד, משום גזה"כ "יעדה" ודרשינן שצריך דעתה.

[4] דאפי' שניתנו לקידושין, מ"מ אינו חשוב שנעשו הקידושין כבר מעכשיו, ונמצא שקדמו קידושי שני לייעוד של האדון ולכן מקודשת לשני.

[5] כתיב (שמות כא:ז) "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" - ודרשינן שפעמים שאינו מוכר אותה אלא לאמה ולא לייעוד.