[1] אכן באופן הפוך שהיא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק, בכל ענין מניקה, כיון שצער דידה הוא מה שרבה החלב בדדיה וכיון שרוצה להניק להמנע מן הצער ודאי שהדין עמה.

[2] דאף שדרכה להניק, הדין הוא שעולה עמו ואינה יורדת, ונוהגת בדברים שיש בהם עלייה כדרך משפחתו. ואם דרך משפחתה שלא להניק ודרך משפחתו להניק, אינה יורדת ("עולה עמו ואינה יורדת").

[3] כגון בשר ויין, ואמר רב חסדא בשר היינו בשר שמן ואסור כל השנה, ויין ישן בתקופת תמוז שאז ריחו חזק, ומחמת החום יש הרבה תאוה אליו.

[4] פי', טעם חמיצות המושך את האדם.

[5] ומבואר בגמ' שאפי' שיש כמה מינים בסעודה, יש מדת חסידות להקדים ולתת לו מכל מין ומין, ולא לתת לו ממין אחד, אפי' שנותן לו לשובע ומשאר המינים אחר הסעודה, אלא יש לו להקדים ולתת לו מכל המינים בתחילת הסעודה.

[6] הגם שבגמ' כתוב איכא בינייהו שפחות, ומשמע שכל מחלוקתם הוא בסימן רב מלכיו, שלרב נחמן שפוד שפחות וגומות רב מלכיו אמרם, ורב פפא חולק וסובר דרק השמעתתא הוא רב מלכיו אבל שפחות שהוא משנה הוא רב מלכיא, אבל בסימן של רב מלכיא נראה דלא חלק - ומודה שבלורית ואפר מקלה וגבינה רב מלכיא אמרם. אלא שהוקשה לתוס' דהרי אפר מקלה היא שמעתתא ויש למנותה בשמועות דרב מלכיא. והביאו מרשב"ם שהנפ"מ ביניהם היא שפחות ואפר מקלה שכנגדה, והיינו שר"פ חלק גם בסימן של רב מלכיא וס"ל שהוא אמר משניות וברייתות ולא שמעתתא, ואפר מקלה שהיא שמעתתא רב מלכיו אמרה.

[7] בשם ר"ת כתבו התוס' דמתניתין ומתניתא דוקא רב מלכיא ולא רב מלכיו, אבל שמעתתא יש מהם רב מלכיו, אבל את השמעתתא דאפר מקלה לעולם אמר רב מלכיא.

[8] קשה איך חל הנדר, הרי הוא משועבד לה. פירש"י, שאמר "יאסר הנאת תשמישך עלי" - וכיון שאסור לו להנות ממנה ממילא לא יכול לשמש עמה, ולנדור על עצמו הוא רשאי.

[9] דילפינן מהזמן הכי ארוך שע"פ דין אסור לו לשמש עמה, ומזה חזינן שזמן כזה אינו צער גדול לאשה לחכות. ומה שילפינן מיולדת ולא ילפינן מנדה שהוא רק שבוע, משום דילפינן מדבר שנאסרת על ידו כיולדת לנדר שג"כ נאסרה על ידו, ולא ילפינן מדבר הבא ממילא.

[10] דילפינן מצוי ממצוי, דמצוי שכועס על אשתו ומדירה, וכן נדה הוא דבר המצוי.

[11] דיש לנו להמתין שימצא פתח לנדרו ויתיר לו החכם את הנדר ולא יצטרך להוציאה.