[1] דהיינו מה שעושה יותר ממשקל חמש סלעים שתי שהם עשר סלעים בגליל, (בגליל היו סלעיהם קטנים - חצי משל יהודה).

[2] ס"ל דבין מעשה ידים ובין העדפה שהיא עושה שייכים לבעל ואינה יכולה לידור ולעשות אותם קונם להפקיע אותו מהם.

[3] כתבו התוס' (בד"ה רבי) ע"פ הסוגיא לקמן (דף סו.), שגם ר"ע מודה שהעדפה משועבדת לבעל, אלא שחושש שמא תעדיף ע"י הדחק כגון שתעבוד בלילות בזמן שאין ראוי לעבוד, שעדפה כזו אינה שייכת לבעל ואת זה היא יכולה לאסור עליו.

[4] צריך להפר גם משום עיקר מעשה ידים דשמא יגרשנה ומזמן הגירושין אינה משועבדת לו ויחול הנדר, ושוב לא יוכל להחזירה מחמת הנדר הזה. דהא אי אפשר לאדם להזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות שאשה עושה לבעלה. וכתבו התוס' (בד"ה שמא), שלמ"ד שיכולה אשה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", לא צריך להגיע לחשש שמא יגרשנה, אלא אפי' לא יגרשנה יש לחוש שמא תאמר כן וממילא יחול הנדר משום שכשאומרת כן אינה משועבדת לו, אלא שלא שכיח שתאמר האשה כן, לכן אמרו שמא יגרשנה.