[1] ואם כתב לו אחריות ואח"כ טרפו ממנו את השדה, גובה ממשועבדים רק מזמן השני ולא מזמן הראשון.

[2] דאם ראשון במכר והשני במתנה - מיפה את כוחו הוא משום דינא דבר מצרא הנוהג במכר ולא נוהג במתנה, ועכשיו אם יבוא בר מצרא יוציא שטר מתנה. ואם הראשון במתנה והשני במכר, יפה את כוחו לענין שאם יטרפו ממנו קיבל עליו אחריות בשטר השני. דסתם מכר אמרינן שיש בו אחריות - ואפי' לא נכתבה האחריות היא טעות סופר, משא"כ גבי מתנה.

[3] כן פירש"י. התוס' מקשים (בד"ה איכא), דתימה גדולה לפסול את העדים בגלל דבר כזה שכתב עוד שטר. ולכן פירשו שודאי לא נפסלים העדים לעלמא, אלא הכוונה שאם יש לזה המקבל מתנה איזה שטר אחר שהעדים אלו חתומין בו - מרעין ליה לשטרא, היות שהוא מודה שהן פסולים. אי נמי, שאין העדים פסולים - אלא מיירי לפסול חתימתן בלבד ולומר שהוא שטר מזויף.

[4] לשון המשנה "הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה" - וקאי על זו הבת שנתארסה וזינתה או שהוציאו עליה שם רע, מה דינה. וביארו התוס' (בד"ה הגיורת) שכיון שמיירי אפי' בפחותה מבת ג' שנים - שהיא בחזקת בתולה (דבזה יש חידוש שבכל אופן לא דנים לה דין נערה המאורסה), ואין דרך קטנה כזו להתגייר אלא עם אמה.