[1] והיא עדיין ארוסה בבית אביה, בכל אופן כיון שנשתנה גופה - דהרי כשזינתה היתה נערה ועכשיו היא בוגרת, לכן היא נידונת כאילו זינתה אחר שבגרה.

[2] ואמר רבא - שזה דוקא כשבאו והיא עדיין בבית אביה - וכדברי הברייתא, אולם אם באו העדים אחר שנשאת, והיה בדרך שהבעל הוציא שם רע עליה ונמצא אמת שבאו עדים, חייבת סקילה, דזה הוא החידוש של מוציא שם רע. ולכך הברייתא השניה אמרה שנערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע - אם היה אמת נסקלת.

[3] וכתבו התוס' דלפי זה הא דקתני לעיל בתני שילא "באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בסקילה" - צריך לדחוק לרבא דאיירי במוציא שם רע דוקא ונמצא אמת - שבאו עדים, דאי לא הוציא שם רע - הויא לרבא בחנק, דכיון דאישתני דינא שנשאת אישתני קטלא.

[4] וס"ל שהחידוש במוציא שם רע שאפי' אם זינתה אחר חופה ולא נבעלה עדיין, שבעלמא בלא הוצאת שם רע היתה בחנק, בכל אופן אם היה בדרך של מוציא שם רע ואח"כ באו עדים חייבת סקילה, אכן כיון שלא זינתה בבית אביה אלא אחר שיצאה משם, לכן לא נסקלת בפתח בית אביה.

[5] דכיון שנשתנה דינו אישתני קטלא.

[6] כתבו התוס' (בד"ה על) דלאו דווקא על פתח ב"ד אלא חוץ לב"ד כי היכי דלא ליתחזי ב"ד רוצחים.

[7] דכתיב (דברים יז:ה) גבי עובד ע"ז "והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך" - והיינו השער שעבד שם ע"ז ואפי' אם לא נידון בעירו אלא בעיר אחרת מחזירים אותו לעירו לסקול אותו על פתח שער עירו.

[8] לרש"י לוקה משום אזהרת לא תלך רכיל והיינו מדאורייתא, ואילו ר"ת (בתוד"ה רבי) חולק וסובר שכל המלקות הם מדרבנן.

[9] ס"ל שכל הברייתא הראשונה היא אליבא דר' אליעזר בר' יעקב, ונחלקו ת"ק ור' יהודה בדעתו.

[10] כך פירש ר' יהודה את דברי ר' אליעזר בן יעקב שלוקה מכל מקום, וע' בטבלא הבאה.

[11] ומפרש רב פפא שמה שאמר ר' יהודה, ומה שאמר ר' אליעזר בן יעקב "בעל לוקה לא בעל אינו לוקה" - היינו בממון שממון לא משלם אם לא בעל. וא"כ נמצא שמלקות לוקה מ"מ לר' יהודה היינו מדאורייתא ומשום אזהרת לא תלך רכיל.