[1] דס"ל שדוקא חייבי מיתות ב"ד או כריתות אין להם קנס כיון שאין קידושין תופסין בהן, אבל חייבי לאוין - שקידושין תופסין בהן אה"נ יש להן קנס. אכן ברייתא זו ודאי חולקת על משנתנו הסוברת שגם חייבי כריתות יש להם קנס.

[2] דבעי אשה הראויה לקיימה, וגם חייבי לאוים אינם ראויות לקיים.

[3] ולכן קשה להעמיד את הברייתא כר"מ, דהרי הברייתא ס"ל שדוקא ממאנת אין לה קנס (דהיא בחזקת בעולה) - אבל קטנה בעלמא יש לה קנס, וזה דלא כר"מ דס"ל שרק לנערה יש לה קנס.

[4] וכלן קשה להעמיד את הברייתא כר' יהודה, דהרי הברייתא ס"ל שלאיילונית אין לה קנס - ומשום שהיא קטנה, ואילו ר' יהודה ס"ל שלקטנה כן יש קנס.

[5] ומבואר בגמ' שמיירי שיצא עליה שם רע בילדותה, כגון שבאו עדים שתבעתן לאיסור ואז אין לה קנס. אבל אם יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין להפסידה כל.

[6] לעיל (דף יב:) נחלקו רבן גמליאל ור' יהושע, במי שטען על אשתו שלא מצא לה בתולים, האם נאמנת לומר מ"שארסתני נאנסתי", דלר' יהושע אינה נאמנת, וא"כ יש לבעל טענת בתולים להפסידה כתובתה.

[7] ס"ל שנאמנת אשה לומר מ"שארסתני נאנסתי", וא"כ אין לבעל טענת בתולים להפסידה כתובתה, וסוברת הגמ' שה"ה בחרשת ושוטה שאפי' שאינם טוענות כן - אנו טוענים להן, מדין "פתח פיך לאלם".

[8] דאף דס"ל שיש לה קנס - הוא מטעם שלא יהיה חוטא נשכר, אבל אה"נ מודה ר' יהודה לרבנן שאינה בקדושתה לענין לאכול בתרומה. [ומפרש רבה, דהגם שמצאנו שגם כתובתה מאתים, זה הוא ג"כ מטעם שלא ימנעו מלישא אותה (דאם נפחות מכתובתה ונחזיקנה בעולה ירחקו אותה אפי' ישראלים), אבל אה"נ שאינה בקדושתה].

[9] דדוקא בתרומה דרבנן ס"ל ששבויה אוכלת, אבל אה"נ מודה ר' דוסא לרבנן שאינה בקדושתה - ואם בא עליה אין לחייב אותו קנס.

[10] ומה שבברייתא שלפנינו הגירסא "בין כך ובין כך לא ישאנה", תירץ רב פפא (אליבא דר' יוחנן) דצ"ל: "בין כך ובין כך ישאנה". ורב הונא בריה דרב יהושע תירץ, דאף שר' יהודה ס"ל שישאנה מ"מ לדבריהם דרבנן קאמר שבין כך ובין כך לא ישאנה כיון שחוששים שנבעלה.

[11] כמבואר בתוס' (בד"ה מכל) שכל הקושיא היא רק אליבא דר' יוחנן, אבל לרבה דס"ל שטעם ר' יהודה במשנה משום שלא יהיה חוטא נשכר לא קשיא מידי, דאה"נ ס"ל לר' יהודה שאין שבויה בקדושתה.