[1] ומשום דס"ל לרבנן שבכה"ג חייב מיתה, ובודאי שיש בזה קם ליה בדרבה מיניה.

[2] ס"ל שההיקש בין מכה אדם למכה בהמה - המלמד אותי שלא מחלקים גבי מכה אדם בין אם חייב מיתה ללא לפוטרו ממון, נאמר רק גבי חייבי מיתות אבל לא לגבי חייבי מלקיות.

[3] ס"ל דבפירוש רביתה תורה חייב מלקיות שוגגים שפטורים מתשלומים כמו בחייבי מיתות שוגגים שפטורים מתשלומים, והריבוי הוא לאביי מגזירה שוה "רשע" "רשע", ולרבא מהיקש "מכה" "מכה", ר"ל דגם מלקות הוקשו למכה בהמה (ע' תורי"ד).

[4] וה"ה רבנן דר"מ דס"ל דאין לוקה ומשלם, ע' תוד"ה אי כרבי יצחק.

[5] וכיון שכן אין רבה יכול להעמיד את משנתנו כר' מאיר - כמו שהעמידה ר"ל, דא"כ יהיה קשה למה בבתו אמרינן (לקמן דף לו:) שפטור מקנס מכיון שחייב מיתת ב"ד. ועל כרחך יצטרך לתרץ כתירוצו של ר' יוחנן, דמשנתנו שמחייבת קנס מיירי בשלא התרו בו.

[6] ור"ל העמיד את המשנה כר"מ, ומחלק בין מת מיתת ב"ד שלא משלם, לבין אם מתחייב כרת ומלקות - שכן משלם, כמבואר לעיל (דף לג:). ומה שמצאנו שמחייב גנב בטביחה ומכירה בשבת - מיירי בטובח ע"י אחר, אבל ע"י עצמו אה"נ דפטור.

[7] כן מוכחת שיטתו (לעיל דף ל.), שדוקא ביוה"כ פוטר מתשלומין משום הכרת, אבל לא מצד חיוב מלקות, (דהרי ביוה"כ יש מלבד הכרת גם חיוב מלקות).

[8] וא"כ קשיא ממזרת, שבמשנתנו מבואר שאף שחייבת מלקות בכל אופן חייבת קנס.