[1] ורש"י כאן סתם וכתב: במזיד לא יאכל. הוא לעולם, אבל אחרים ישראלים אוכלים. ולא פירש מתי אחרים אוכלים האם למוצ"ש או מיד. וע' בשטמ"ק שפירש בשיטת רש"י שאחרים אוכלים ממנו מיד.

[2] ולפי מה שמבואר בשטמ"ק לשיטת רש"י יהיה מותר מיד, כמו דס"ל במזיד דר"מ באחרים.

[3] דהוי שחיטה שאינה ראויה - ואליבא דר' שמעון דלא הוי שחיטה.

[4] ואה"נ מה שחלקו חכמים על ר"מ ופטרו זה רק בע"ז ושור הנסקל, אבל בטובח בשבת חייב.

[5] ואף שב"ד עתידים לקחת את השור הזה ולדון אותו ולסוקלו, מ"מ קודם גמר דין - כשמחזירו עדיין הוא שור מעליא.

[6] וזה כסברת רב פפא שחיוב האונסים חל רק בשעת המיתה ולא כבר משעת השאלה, ולא דומה לגזלן שחייב באונסים משעת הגניבה. ולכן כאן בשעה שחל האונס כבר האב השואל נפטר ולא חל חיוב האונסים על נכסיו - והם פטורים מלשלם.

[7] לקמן (דף לד.), רבין חולק על רב דימי בזה.