[1] דכמו שמצינו בחובל בחברו שמשלם ממון ואינו לוקה (על לאו ד"לא יוסיף" - ואת הלאו מעמידים בכה"ג שהכה אותו הכאה שאין בה שו"פ שאין תשלום ממון), כך גבי קנס של אונס - אפי' שיש לו ללקות כגון בבא על אחותו, משלם את הקנס ואינו לוקה.

[2] והמקרה של משנתנו שאמרה "אלנו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו" מיירי בכה"ג שלא התרו בו למלקות, כמבואר לעיל (דף לב:).

[3] פי', לקמן (דף לט.) מקשה הגמ' דנימא שחמישים כסף זה כולל כל החיובים - קנס ובושת ופגם, ודוחה אביי "תחת אשר עינה" האי (חמשים של קנס) הוא תחת מה שעינה, ומלבד זה משלם עוד בושת ופגם. וכיון שצריך ר' יוחנן את הפסוק לדרשא זו, הוא אינו מיותר לו ללמוד גז"ש. ועולא לומד כדרבא שלומד' מקרא ד"ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף" - הנאת שכיבה חמשים, מכלל דאיכא עוד תשלום על בושת ופגם.

[4] ולפ"ז שפיר דייק רב שישא, שע"כ שהפ' מדבר בכה"ג שהתרו בו, כי סבירא לן שמתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב, וא"כ אם היה אסון ומתה האשה נותן "נפש תחת נפש ממש" - ומחייבים את הרוצח מיתה ועל כרחך שהיתה התראה. וא"כ גם הרישא של הפסוק ד"ולא יהיה אסון ענוש יענש" - דהיינו שמשלם דמי וולדות, מיירי אפי' בכה"ג שהוא מותרה [ומותרה לדבר חמור - מיתה, הוי נמי מותרה לדבר הקל - מלקות], ובכל אופן הדין שמשלם ואינו לוקה. וזה המקור לדין שחובל בחברו לוקה ואינו משלם.