[1] דהיינו בקרבת שלש בתים (תוד"ה ואם. ויש ראשונים שחולקים בזה, ע' רא"ש ור"ן). וכתב הרמב"ם (פרק כ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ז) שלא תגור אתו באותה חצר משום חשש זנות פנויה, אולם הריטב"א חולק ואומר שלא אמרו בזה שום איסור הרחקה.

[2] אכן כל זה בגרושה, אולם בשבויה מבואר בברייתא שמותר לייחד לה בית בתוך חצרו ובאופן שבניו ובני ביתו נמצאים אתם תמיד שלא יתייחדו, דבשבויה הקילו.

[3] דהיינו באחת החצרות הפתוחה לאותו מבוי שהוא גר שם, הכל אסור, כיון שגרושה אסורה לכהן. ואיסור גרושה קיל להו לאינשי, ולכן כל זמן שלא נשאת צריכה להרחיק יותר, ובנשאת הקילו מעט, (ההיפך מאשת ישראל).

[4] כן ביארו בתוס' (בד"ה ואם). [ורש"י (בד"ה ואם היה כהן) לכאורה חולק - ומשוה באשת כהן בין ניסת ללא, שלא תדור עמו במבוי].

[5] וכדי שלא יבואו להעלותו לכן צריך שיבוא רבו עמו - ויכירו שהוא עבד וחולקים לו משום רבו.

[6] להודיע שדוקא האח הזה פסול משום שנשא אשה שאינה הוגנת - ויש בהם פסול יוחסין, ולא שאחר משפחתו.