[1] וכיון שכן אין ראיה מדברי ר"ע שמזה שחלקו לו מעשר ראשון שהוא כהן דדלמא הוא לוי.

[2] וכתבו התוס' ד"שיבוש הוא בידם".

[3] ואפי' כהנים בימי טומאתן לא נחשבים כהנים עניים, אלא דוקא מי שעני תמיד. וכל העניים שוים בו בין עניי כהנים ובין לוים ובין ישראלים. אכן אליבא דר"מ דס"ל שמעשר ראשון אסור לזרים, א"כ אסור לעניי ישראל, דלא מסתבר שיוכלו לזכות בו לענין שיוכלו למכור אותו, דודאי לא עשו דבר כזה שיכולים לבוא בו לידי תקלה.

עוד כתבו התוס' שנראה שאליבא דר"ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים, אלא בלוים בין עניים ובין עשירים היו נוטלים לעולם, ואילו כהנים וישראלים היו נוטלים דוקא העניים.

[4] ס"ל דכיון שכהנים בימי טומאתן אינם יכולים לאכול בתרומה שוינהו כעניים, וממילא שוינהו כעניים תמיד גם בזמן טהרתם שיוכלו ליטול במעשר ראשון.

[5] וביארו התוס', שבמעשה הזה אין זילותא דבי דינא, דהזילותא הוא רק כשמעלים אחר שמורידים אדם ע"פ עדות (דמראה שטעו ב"ד בקבלת העדות), אבל אם מורידים אותו ע"פ קול - אין זה זילותא דבי דינא.

[6] אבל לכו"ע מצטרפים שני עדים המעידים זה שלא בפני זה - כמו כאן הראשון והאחרון - לעדות.

[7] כן פירש"י, ובגמ' לקמן (דף כז.) מבואר עוד דוגמא, כגון שבעלה היה רוצח, שהמלכות מפקירה את נשיו וביתו. ונחלקו בגמ' האם דוקא באופן שכבר נגמר דינו להריגה או אפי' כשלא נגמר עדיין.

[8] דלא חיישינן לבעילה כלל - כיון שהם מירתתי על ממונם, וזה השוני בין אשה זאת לשאר שבויות - שבאשת כהן חיישינן שמא נאנסה ונאסרה לבעלה הכהן. וכמבואר בתוס' (ד"ה על).

[9] ומשום דחיישינן שמא נתרצתה לאחד מהן מפני שנוהגין בה הפקר, וכדי למצוא חן בעיניהם אולי יצילוה. וכמבואר בתוס' (בד"ה ועל). ואף שבצנועות לא חיישינן - דהרי הם מוסרות עצמן, מ"מ חיישינן בכל אחת ואחת שמא אינה צנועה.

[10] כן ביאר רב שמואל בר רב יצחק, ובלישנא קמא בא רבא להקשות על דבריו, והגמ' דחתה את קושיתו, ובלישנא בתרא רבא בא לסייע לדבריו.

[11] אלא א"כ יש עדים שמעידים "שלא נסתרה ושלא נטמאה" וכמבואר במעשה בגמ' על בת ישראל שהורהנה באשקלון. כן ביארו התוס' (בד"ה על). [אולם יש ראשונים שחולקים ומדייקים מרש"י שאפי' אשת ישראל אסורה, דמפקירים אותה לכל אדם - ולכן יש לחוש שמא נתרצתה באחד מהן, ע' שטמ"ק]. עוד מבואר בגמ', שאין חילוק בין נחבשה בעל כרחה ובין אם הורהנה - דהיינו שמשכנוה תמורת ממון, בשניהם במקום שיד עכו"ם תקיפה אסורה לבעלה, אא"כ יש עדים "שלא נסתרה ושלא נטמאה".