-------------------------------------------------

[1] ע' פסחים (דף כו.) דמבואר שם שאף דאמרינן שבקול מראה וריח אין בהם מעילה, מ"מ איסור דרבנן יש. והכא אוקימנא לדין שבריח אין מעילה - באחר שעלתה תמרתו.

[2] אליבא דרבנן הם: תרומת הדשן ובגדי כהונה, ואליבא דר' דוסא הם: תרומת הדשן ועגלה ערופה. ואפי' למ"ד בעלמא דב' כתובים הבאים כאחד מלמדים, כאן אין מלמדים, משום שכתוב כאן בתרומת הדשן ועגלה ערופה מיעוטים - לומר שדוקא בהם הדין כן ולא בדבר אחר, בתרומת הדשן כתוב "ושמו" - בו יש דין גניזה ולא בשאר דברים דהם מותרים בהנאה, וכן בעלגה ערופה כתוב "ערופה" - דוקא בה יש דין גניזה ולא בדבר אחר.

[3] ס"ל דמזה שמצינו שאחת לששים או שבעים שנה שהיו מפטמים רק חצי מהכמות (ומשום שאחר זמן כזה נשאר מהמותרות של כל שנה, דהיינו ממה שהיו החפניים של הכה"ג פחותים מג' מנים המיוחדים ליוה"כ, שיעור של 184 מנים שהוא ממחצית כמות הקטורת), אולם שהיו מפטמים לשליש מהכמות (כלומר שהיו מחכים מאה שנה עד שתצטרף כמות של 246 מנים) לא שמענו.

[4] ס"ל שיכול לפטם לקטורת כדינה בכל יום ויום, ובכל הקטרה היו מקטירים חצי מנה, וא"כ אם היה מפטם כפי היחס הנכון של חצי מנה ג"כ מהני.

[5] לשון הפסוק (שמות ל:לד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.

[6] בהמה, כלים, ומת, דרשינן מדכתיב (שמות ל:לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ, ודרשינן דוקא אדם, לאפוקי בהמה כלים ומת. ולתירוץ הראשון בגמ' גם גוי שמעינן מהאי קרא, דלא מיקרי אדם (ורק ביחס לבהמה קוראים לו אדם). ובתירוץ השני למדו דין זה מדכתיב "יִיסָךְ" - דכל שאסור לסוך עצמו אסור לסוך אותו, ולקמן (דף ז.) דרשינן לה מדכתיב "יִיסָךְ" בתרי יודי"ן ודרשינן לא יסיך.

[7] ס"ל דמלך וכהן עכשיו הם זרים - והם בכלל "אשר יתן ממנו על זר".

[8] ס"ל כל שאינו זר מתחילתו ועד סופו אינו בכלל "אשר יתן ממנו על זר".

[9] ע' רמב"ם (פ"א מכלי המקדש הלכה י') שפסק דגבי סיכה נמי בעי כזית, והשיג עליו הראב"ד שם, דבפשטות הסוגיא מבואר דאף לר' יהודה לא בעינן כזית, וע"ש בכס"מ באורך. ולכאורה תלוי בנוסחאות הגמ' אצלנו דלגירסא לפנינו שכתוב: כמה יסוך ויהא חייב ר"מ אומר כ"ש ר"י אומר כזית, משמע כרמב"ם, ולנוסחא אחרינא דגרסינן כמה יתן ויהא חייב וכו' משמע כהראב"ד.