[1] לפ"ז ביאר רבא דמחלוקתם האם אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין, דהנה נחלקו ר"מ ור' יהודה האם מכניס גם תפילין חדשות או רק ישנות, דלר"מ מכניס גם חדשות, ומשום שס"ל שאין אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין, ואפי' לא נותן בו רצועות. ואילו ר' יהודה ס"ל שאדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין ונותן בקמיע רצועות, וכיון שכן בחדשות יש לחוש לקמיע, ורק בישנות שניכר שהקשר שהיה הוא קשר של תפילין, דהיינו בשל ראש כמין דל"ת, ובשל יד כמין יו"ד, דזה ודאי לא עושה בקמיע, לכן מותר להכניסם.

[2] ולפ"ז אין ראיה שמחלוקת ר"מ ור' יהודה היא אם אדם טורח או לא טורח, אלא נחלקו האם מותר לעשות בתפילין קשר של עניבה כדי להכניסם, דר' יהודה ס"ל שלא יכול לעשות קשר עניבה, וכדאמר רב חסדא שקשר עניבה פסול בתפילין, או כדאמר אביי שס"ל לר' יהודה שלעשות עניבה בשבת הוא איסור דאורייתא, ומטעם זה הוא לא יכול להכניסם בחדשות, ואילו ר"מ ס"ל שיכול לעשות קשר של עניבה ולהכניסם, ולכן לשיטתו לא שאני ליה בין חדשות לישנות.

[3] ביארו התוס' (ב"ד הלוקח), דמיירי הכא בדיעבד, דלכתחילה אין לקחת אלא מן המומחה אפי' אם רוצה לבודקן.

[4] דיש לתלות שכולם נעשו אצל אדם אחד.

[5] הדרך היא לקנות כל צבת (-חבילה) ממישהו אחר, ולכן לכו"ע צריך לבדוק מכל צבת וצבת.

[6] ולפ"ז מקשה הגמ' איך אמר ר"ש שנותנם לחברו וחברו לחברו, הרי כיון שאין חשש של ביזוי תפילין איך מזלזל ר"ש כל כך באיסורי שבת לעשות כן בכל כך הרבה אנשים. ומתרצת הגמ' דחסורי מחסרא והכי קתני: דת"ק מיירי בסכנת לסטים ישראל - ואז מכסן, אבל בסכנת לסטים עכו"ם - מוליכן פחות פחות מד' אמות, ואילו ר"ש חולק וס"ל שבכה"ג שעדיף שיתנן לחברו וחברו לחברו.

[7] ומיירי באופן של הסיפא של המשנה שמצא צבתים רבים, שאין יכול להספיק להכניס את כולם עד השקיעה, שהדין במשנה ששומר עליהם עד חשיכה ומביאם. אכן עתה לא יכול לעשות כן דמפחד מלסטים עכו"ם שלא יהרגוהו, לכן הדין הוא שיכול להביאם בבת אחת. ועל זה מקשה הגמ', כיון שמשנתנו מיירי בסכנת שמד, איך מייעץ ר"ש למוסרן לחברו וחברו לחברו, הא אוושא מילתא טפי ויבואו להורגו. ומתרצת הגמ', דחסורי מחסרא והכי קתני: דת"ק מיירי בסכנת שמד - ואז מכסן, אבל בסכנת לסטים עכו"ם - מוליכן פחות פחות מד' אמות, ואילו ר"ש חולק וס"ל שבכה"ג עדיף שיתנן לחברו וחברו לחברו.

[8] במשנה איתא: רבי יהודה אומר נותן אדם חבית לחברו וחברו לחברו אפי' חוץ לתחום, אמרו לו (חכמים) לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה, ע"כ. ומתקשה הגמ' להבין סברת ר' יהודה, הרי ודאי שגם הוא ס"ל דכלים קנו שביתה, ואסור להוציאם ממקום שביתתם, ומעמידה הגמ' בכמה אופנים.

[9] מיירי במערה מחבית לחבית, ור' יהודה לטעמו שסובר שמים אין בהם ממש, ולכן ראובן מטלטל את המים בחבית שלו עד סוף תחומו, ושם מערה לחבית של שמעון, ושמעון מטלטל אותה עד סוף תחומו ומערה אותה לחבית לוי. דנמצא שלא יצאו החביות מתחומן, ולגבי המים אף שיצאו לא איכפת לי דאינם חשובים. ודוחה הגמ' דכל מה שמצאנו שר' יהודה סובר שהמים בטלים הם רק כשנבלעו בעיסה, אבל כשהם ניכרים, אדרבה ס"ל לר' יהודה שאינם בטלים אפי' בקדרה.

[10] במים שנתמלאו היום מהנהר ולא קנו שביתה, ולכך אף שהחבית קנתה שביתה, מ"מ היא בטלה למים, ולכן מותר לטלטל את החבית אגב המים.

[11] גם רב יוסף מעמיד בכה"ג, אלא שס"ל שכל ההיתר הזה נאמר רק בשיירא.

[12] מיירי בחבית ומים של הפקר, ור' יהודה ס"ל דחפצי הפקר לא קונים שביתה, וחכמים שחולקים עליו הם ר' יוחנן בן נורי דס"ל דחפצי הפקר כן קונים שביתה.

[13] וכיון שכן אין כאן איסור דאורייתא, אלא רק איסור דרבנן, ונחלקו באופנים דלהלן האם גזרו שבות שמא יבוא להביא גם בנפל לגמרי מידו או לא גזרו משום בזיון כתבי הקודש.

[14] ומוקי לה בגמ' (לקמן דף צח.) בכותל משופע. וע"ש במסקנא שלא נחלקו ת"ק ור' יהודה.