[1] סברת ר"מ כל שהוא אותו שם רשות אפי' כשהוא שייך לשני בעלים - מותר לטלטל מזה לזה, וכל שהוא שם שונה של רשות אפי' שהוא של בעלים אחד אסור לטלטל מזה לזה. אלא שיש בזה חילוק בטעם, שמגג לחצר טעם האיסור משום גזירה אטו תל ברה"ר, ואילו מגג או חצר לקרפף טעם האיסור משום שסוג השימוש במקומות אלו שונה, דאין שימוש הקרפף תדיר כגג וחצר.

[2] אף דס"ל לחכמים שכל רשויות ששמן שוה יכול לטלטל ביניהן, מ"מ שאני גג דאמרינן שכשם שהדיורים חלוקים למטה כך הם חלוקים למעלה, ולכן אסור לטלטל מגג לגג כמו שאסור לטלטל מבית לבית.

[3] דהיינו מחצר של רבים לחצר של רבים, או מחצר של יחיד לחצר של יחיד דשניהם אותו דבר. אבל לא מחצר של יחיד לחצר של רבים.

[4] אפי' קרפף זה של ראובן וזה של שמעון, דכל רשות ששמו שוה מותר, חוץ מגג לגג.

[5] ואפי' שהגג שלו והחצר של רבים, מ"מ כיון שגג אין תשמישו תדיר וקבוע, לא הוי כבית, ומותר לטלטל ממנו לחצר, דהרי בחצר הזו הוא ג"כ שותף בה.

[6] ואפי' דחד גברא, דדוקא גבי גג וחצר שתשמיש הגג והחצר שוים הם משא"כ קרפף שסוג תשמישו שונה.

[7] אבל אליבא דחכמים, אפי' בין גג לחצר שמתירים לטלטל, מ"מ אם עירבו דשכיחי מאני דבתים בחצר בזה גזרו חכמים אליבא דכו"ע כמבואר לקמן (עמוד ב').

[8] ביארו התוס' (בד"ה אמר), שרב סובר שכך מחלק ר"ש, ולא שרב פוסק כר"ש רק בכה"ג שלא עירבו.

[9] ס"ל לרב שדוקא שלא עירבו בני החצר ביניהם שאסור להם להוציא כלי בתיהם לחצר, אז מותר להוציא כלים ששבתו בחצר לחצר אחרת ולגג ולקרפף, אבל בעירבו שמצוים כלים שבבתים בחצר, אסור להוציא אפי' לכלים ששבתו בחצר, גזירה שמא יבוא להוציא גם לכלים ששבתו בבית לחצר אחרת.

[10] כך ס"ל לרב דכל מבוי שלא נשתתפו בו אסור לטלטל בו אלא בד' אמות, אכן מהברייתא עצמה יש לדחות את הראיה, ולומר שבאה לכפול דבריה ולהגיד שוב שאין מוציאים מהחצר למבוי, כדי להדגיש שחולקים רבנן על ר"ש גם כשלא עירבו החצרות לעצמן.