[1] כבר נתבאר שבקב יש כ"ד ביצים (דקב הוא ארבעה לוגים ובכל לוג ששה ביצים), וכן נתבאר שנחלקו ר' יוחנן בן ברוקה כמה ככרות יש בקב, שלר' יוחנן יש ד' ככרות (ע' הערה הבאה) ואילו לר' שמעון שלשה.

[2] דאף שבאמת ככר הלקוח בפונדיון יש בו מחצה הקב, מ"מ כיון שצריך לתת לחנוני חציה הרי שלמעשה ככר הלקוח בפוניון יש בו רובע הקב דהיינו ששה ביצים. וזהו מזון שני סעודות.

[3] אכן לענין עירוב ס"ל להקל יותר מר' יוחנן בן ברוקא, דסובר ר"ש שכבר בשני שליש הככר חשובים שני סעודות - לענין עירוב שמקילים בו, והיינו שני ביצים ושני שליש ביצה.

[4] פי', שאם אין באוכל הטמא השיעור דלהלן, אינו מטמא טומאת אוכלים לאוכל אחר שיגע בו.

[5] וזו דעת תנא דהברייתא שמנה גם כאן לטומאת אוכלין, שהיא לדעתו בדיוק חצי השיעור של פסול גויה. אולם תנא דמשנתנו שלא מנה שיעור זה, הוא משום דס"ל שאין שיעור טומאת אוכלין חצי השיעור של פסול גויה.

[6] הנה נחלקו תנאים אלו מה הוא שיעור חצי פרס, דהיינו אליבא דר' שמעון שאמר שככר אחד יש בו ח' ביצים, ובפרס יש ד' ביצים, ובחצי פרס יש ב' ביצים, איזה ב' ביצים בדיוק הם. והנה אליבא דר' יהודה הם שני ביצים בינוניות חסרות מעט (דס"ל ששיעור פרס נמדד בביצים קטנות). ור' יוסי סובר שהם ב' ביצים שוחקות דהיינו גדולות. ואילו לרבי השיעור הוא שני ביצים ועוד, דהיינו שהוסיף לכל ביצה אחד חלקי עשרים מהביצה (ולשני ביצים נוסף עשירית הביצה). עוד הביאה הגמ' שיטה אחרת, והיא שיטת חכמים, ושונה שיטתם מכל התנאים דלעיל, דכל התנאים דלעיל ס"ל כר' שמעון שיש בככר ח' ביצים, ואילו חכמים אלו סוברים כר' יוחנן בן ברוקא האומר שיש בככר ו' ביצים, וא"כ פרס הוא ג' ביצים, וחצי פרס הוא ביצה ומחצה. ובא רב חסדא ללמדנו שהביצה ומחצה הזו הם ביצים שוחקות דהיינו גדולות.

[7] הנה תשמיש ע"י שלשול נחשב תשמיש יותר קל מתשמיש בזריקה, אולם שני סוגי תשמיש אלו חשובים תשמיש בקשה כלפי תשמיש בפתח שהוא בנחת. ונחלקו בזה רב ושמואל, דרב סובר כיון שסו"ס שניהם תשמיש בקשה - רשות שניהם שוה בה ואוסרים זה על זה, ושמואל סובר דכיון שזה שמשתמש ברשות זו בשלשול תשמישו נוח יותר מזה שמשתמש בזריקה, לכן נותנים אותו לזה שתשמישו בשלשול.