[1] בכל מהלך הסוגיא יש ב' פירושים ברש"י, הפירוש הראשון (ברש"י על המשנה, ולעיל דף נא:) מפרש שמיירי שלא אמר "שביתתי במקום פלוני", וסברת ר' יהודה דכיון שהחזיק בדרך וגילה בדעתו שרוצה ללכת, ודאי שנתכוון לקנות שביתה בסוף התחום - והוי כעני האומר "שביתתי במקום פלוני" שקנה, (פי', כיון שהחזיק ללכת דינו כהולכי דרכים שדינם כעניים), וגם אם לא אמר כאילו אמר דמי. אבל שאר בני העיר כיון שלא יצאו, הרי ששביתתם בעירם ולא יכולים לצאת יותר מאלפים אמה לכל רוח, ואפי' אם יאמרו "שביתתנו במקום פלוני" נמי לא מהני, דכיון שלא יצאו לדרך דינם כעשירים. ובפירוש השני פירש"י (בד"ה רב יוסף) שמיירי שאמר זה ההולך "שביתתי במקום פלוני" (בסוף התחום), ולכך מהני, דכיון שהחזיק בדרך הרי הוא כעני שמועיל אמירתו "שביתתי במקום פלוני", אבל שאר בני עירו, אפי' אם אמרו גם הם "שביתתנו במקום פלוני שבסוף התחום" לא מהני, דכיון שלא החזיקו ללכת הרי הם כעשירים שאינם מערבים אלא בפת (או ברגלים אם בפועל הלכו לאותו מקום - ואליבא דר' יהודה וכשיטת רב נחמן לעיל דף נא:).

[2] לפירוש הראשון ברש"י, הספק של ר"מ אם קנה עירוב או לא ודינו כחמר גמל, - כלומר שאין לו אלא מעירו עד תחומו ולא לשום צד אחר, דספק אם קנה שביתה בעירו או במקום שרצה לקנות שביתה, הוא מחמת שלא אמר בפירוש שתקנה לו שביתה במקום פלוני, ולכן יש לנו ספק האם אחר שהחזירו חברו הוא התחרט לגמרי מלצאת, או שכוונתו כן לקנות שביתה בסוף התחום. ודינו כחמר גמל. ולפירוש השני ברש"י, סברת ר"מ לחושבו כחמר גמל, משום דסובר ר"מ שאת הקולא לחושבו כעני שיועיל לו אמירת "שביתתי במקום פלוני", היא רק באם לא חזר לביתו, אבל אם חזר לבסוף - דינו כעשיר, אכן כיון שאמר "שביתתי במקום פלוני", הרי שהפסיד את שביתתו שבעירו, ולכן מפסיד אלפים אמה לכל רוח משם.

[3] או שגם אם לא יאמר לו חברו כן וחזר מעצמו, ג"כ קנה שביתה, או שכיון שחזר מעצמו בלי שיאמר לו חברו ש"מ שמתחרט הוא ולא קנה שביתה.

[4] ומה שאמרה המשנה "והחזירו חברו" וכו', לאו דוקא, אלא אורחא דמילתא שע"י שהחזירו חברו לכן הוא חוזר.

[5] ותמה רש"י על פירוש זה, דא"כ נמצא דר' יוסי בר' יהודה מחמיר, ואיך קאמר "יתר על כן" וכו' דמשמע שבא להקל. ובתוס' (ד"ה לומר) יישב ר"ת פירוש זה.

[6] אלא כיון שהחזיק סגי, דגילה דעתו שרוצה לקנות שביתה.

[7] דס"ל דכיון שהוציא רק רגל אחת ורוב גופו עדיין בפנים, יכול להחזיר את רגלו למקום שרוב גופו נמצא, ודרשינן "אם תשיב משבת רגלך" כפי הקרי, וקרינן "רגליך" דמשמע ב' רגלים. אכן יש החולקים על אחרים, וס"ל שאפי' ברגל אחת שיצא אינו יכול לחזור, דדרשו את הפסוק כפי הכתיב שהוא בלשון יחיד - דאפי' ברגל אחת נקרא יצא. וכן נחלקו בזה ב' הלשונות בגמ' בדעת ר' חנינא.

[8] מבואר בגמ' דמה שאמר ר' אליעזר שתים יכנס, הכוונה שהוא עדיין נמצא באמה השניה, שלמעשה יצא רק אמה אחת שלמה מהתחום, ועדיין הוא תוך השניה, אבל אם יצא שתי אמות ונמצא תוך השלישית לא יכנס, וזה מה שמבואר בברייתא אליבא דר' אליעזר.