ERUVIN 51 (18 Iyar, Lag b'Omer) - dedicated by Avi and Lily Berger of Queens, N.Y., in memory of Lily's father, Mr. Benny Krieger (Chananel Benayahu ben Harav Yisrael Avraham Aba), zt"l, who passed away on Lag ba'Omer 5763. Mr. Krieger exemplified Ahavas Chesed, Ahavas Torah and Ahavas Eretz Yisrael.

עירובין דף נא. א

כיצד הוא הלימוד "מקום ממקום, ומקום מניסה, וניסה מניסה, וניסה מגבול, וגבול מגבול, וגבול מחוץ, וחוץ מחוץ", שתחום שבת הוא אלפים אמה?

הלומד המלמד
מקום ממקום אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (שמות טז:כט) וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה
(שמות כא:יג)
ניסה מניסה וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה
(שמות כא:יג)
וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה (במדבר לה:כו)
גבול מגבול וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה (במדבר לה:כו) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ (במדבר לה:כז)
חוץ
מחוץ
וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ (במדבר לה:כז) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה (במדבר לה:ה)

מה הדין בנגעי בתים, כשבא הכהן וראה נגע בבית בשיעור מסוים? [רש"י].

בא שוב בסוף שבוע א' בא שוב בסוף שבוע ב' בא שוב בסוף שבוע ג'
בפשה הנגע [1] חולץ קוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע מְצַוֶה לנתוץ את הבית ----
בעמד הנגע בעיניו בשבוע א' ופשה בב' [2] מסגירו לעוד שבוע חולץ קוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע [3] מְצַוֶה לנתוץ את הבית
בעמד הנגע בעיניו [4] מסגירו לעוד שבוע חולץ קוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע מְצַוֶה לנתוץ את הבית

עירובין דף נא: א

האם אפשר לאדם לערב ברגליו בלא פת באופנים דלהלן?

לר' מאיר - דאין לנו אלא עני לר' יהודה - דאחד עני ואחד עשיר
האומר
"שביתתי במקומי" [5]
לרב נחמן: דוקא עני [6]
לרב חסדא: בין עני ובין עשיר [7]
בין עני ובין עשיר
האומר
"שביתתי במקום פלוני"
דוקא עני לרב נחמן: דוקא עני [8]
לרב חסדא:
בין עני ובין עשיר

מי מהתנאים אמר את הסברות דלהלן?

זו היא שאמרו העני מערב ברגליו לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר
לרב נחמן ר' מאיר - דס"ל עיקר עירוב בפת
לגבי "שביתתי במקומי" [9]
ר' יהודה - דס"ל דעיקר עירוב רגל
לרב חסדא ר' מאיר - דמודה דעיקר עירוב בפת לגבי "שביתתי במקום פלוני" [10] דברי הכל - דלכו"ע עיקר עירוב רגל

-------------------------------------------------

[1] כל דין זה מפורש בתורה להדיא (ויקרא יד:לז-מה), ומכאן ילפינן בגז"ש "זו היא ביאה זו היא שיבה", דכמו שכשפשה הנגע בסוף שבוע ראשון הדין שחולץ וקוצה וטח ומסגירו לשבוע שני, כך כשעמד הנגע בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע ב', ג"כ חולץ וקוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע (שבוע ג'), וזה המקרה הבא.

[2] המקרה הזה והמקרה הבא הם הנזכרים בתורת כהנים שהביא רש"י, [ובאורך ראה ברש"י (ויקרא יד:מד), שהביא את כל הלשון שבתורת כהנים]. והכלל הוא, דאין נתיצה אלא אחר שחלץ וקצה וטח ונתן שבוע וחזר הנגע. [ובחזר, נותצים גם בלא פשה]. ולכך אם עמד בעינו בסוף שבוע ראשון - מסגירו, דאין צריך לחלוץ האבנים וכו' כיון שלא פשה. ובשבוע שני אם נטהר הנגע, קולף את מקומו. ואם לא נטהר, בין פשה ובין לא - הדין הוא שחולץ את האבנים וקוצה וטח ונותן עוד שבוע. ועתה אם נרפא - טהור, ואם חזר הנגע, בין פשה ובין לא, נותץ את הבית. וזהו שאמרה המשנה שנגעי בתים הם בשלש שבועות.

[3] ואף שלא כתוב דין זה בפירוש, ילפינן ליה בגזירה שוה הנ"ל.

[4] גם דין זה לא נזכר בפירוש בתורה, וע' בתורת כהנים (מצורע פרשה ז') דהוה ס"ד לטהר במקרה זה, אלא דילפינן מקרא ד"כי נרפא הנגע", אינו טהור אלא בנרפא הנגע, ונגע זה לא נרפא עדיין. ולכך ילפינן לדין זה בבמה מצינו, מדכתיב גבי פשיון (ויקרא יד:מד) "ובא הכהן", וכתיב גבי עמד הנגע (שם פסוק מ"ח) "ואם בא יבֹא הכהן" - דכמו שבפשיון הדין שחולץ וקוצה וטח ונותן לו עוד שבוע ג', כך גם בעמד בעיניו ולא נרפא, ג"כ חולץ וקוצה וטח ונותן לו עוד שבוע.

[5] פי', דאו שהיה בדרך ורואה שהוא סמוך לחשיכה ועומד במקומו ואומר "שביתתי במקומי", או שבע"ש יוצא ליד התחום, ועומד שם ואומר "שביתתי במקומי", שבב' אופנים אלה הוא נמצא עתה במקום שרוצה לקנות שביתה. לאפוקי במי שנמצא כאן, ואומר "שביתתי בעיקרו של אילן פלוני" הרחוק ממנו (אמנם נמצא תוך אלפים אמה), שבזה הוא חידוש יותר שיקנה שביתה.

[6] דס"ל אליבא דר"מ דעיקר עירוב בפת ולכן דוקא ההולך בדרך שאין לו פת שחשוב עני הקילו עליו, אבל עשיר דהיינו היושב בביתו שיש לו פת - ויכול לערב בפת, לא התירו לו ללכת ברגליו לערב.

[7] דס"ל דמה שאמר ר"מ דוקא עני, היינו על הקולא שהקילו שיכול לערב כשאינו במקומו, אבל גם ר"מ מודה שעיקר עירוב ברגל ולא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר שלא יצטרך לערב ברגליו, ולכן אם אמר שביתתי במקומי ודאי מהני בלא פת.

[8] דאף שר' יהודה סובר שעיקר עירוב ברגל, מ"מ מודה הוא שאת הקולא שאפשר לאדם לערב במקום שלא נמצא שם, זה הקילו חכמים דוקא בעני - דהיינו הבא בדרך, אבל לא לעשיר - היינו מי שיושב בביתו.

[9] דס"ל שאפי' מי שאינו מכיר אילן או עץ או שאינו בקי בהלכה שאינו מערב במקום אחר, אלא אומר "שביתתי במקומי" - ג"כ הוא קולא דוקא בעני אבל בעשיר לא.

[10] פי', דאמר זאת על מי שבא בדרך ורוצה לקנות שביתה במקום פלוני, שבזה אף שעיקר עירוב ברגל, מ"מ את הקולא שלקנות שביתה שלא במקומו, היא נאמרה דוקא גבי עני - דהיינו המהלך בדרך, ולא לגבי עשיר היושב בביתו, שהוא לא יכול לקנות שביתה במקום אחר ע"י אמירה. (אבל אם יצא העשיר לערב ברגליו, גם ר"מ מודה שמהני - כי עיקר עירוב ברגל).

עוד חומר לימוד על הדף