עירובין דף מח. א

מי שישן בדרך (לדעת חכמים דאין קונה שביתה), כמה אמות יש לו?

להלך לטלטל
לתנא קמא - ר' מאיר שמונה על שמונה - והוא באמצען [1] ארבע אמות [2]
לר' יהודה ארבע על ארבע - ויכול לבחור איזה שירצה [3] בארבע אמות שבחר
לר' אליעזר ארבע על ארבע - והוא באמצען [4] בארבע אמות אלו

מה הוא שיעור הד' אמות?

באיזה אמות מודד? כמה נותנים לו?
לר' מאיר באמות מרווחות [5] באדם ננס שקומתו נמוכה כפי ד' אמות שלו - ולחומרא
באדם שננס בידיו משאר גופו כפי ד' אמות של קודש [6]
לר' יהודה באמות מצומצמות [7] אדם גדול שקומתו גבוהה כפי ד' אמות שלו - ולקולא

מה דין שלשה אנשים שיש לחיצוניים ד' אמות המובלעות באמצעי [8],
ומה דין ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר [9]?

מה דין האנשים? מיה דין החצרות
לר' שמעון מותרים החיצוניים להשתמש
עם האמצעי והוא עמהם
מותרות החיצוניות להוציא מבתיהם לאמצעית
לרבנן אסורות החיצוניות להוציא מבתיהם לאמצעית [10]

עירובין דף מח. א

ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר, שעירבו החיצוניות עם האמצעית ולא עירבו זו עם זו, מה דינם אליבא דר' שמעון?

כשנתנה אמצעית עירובה בשתי החיצוניות כשנתנו החיצוניות עירובן באמצעית
לרב יהודה האמצעית משתמשת עמם ולהיפך
אבל לא החיצוניות זו עם זו
כולם משתמשות עם כולם [11]
לרב ששת האמצעית משתמשת עמם וכו' [12]

עירובין דף מח: א

בעלי בתים שבחצר שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים, מה הדין?

כשנתנו לשני הכלים בבית אחד כשנתנו לשני הכלים בשני בתים
לבית שמאי אין עירובן עירוב
לבית הלל עירובן עירוב אין עירובן עירוב

ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר, שעירבו החיצוניות עם האמצעית [13] ולא עירבו זו עם זו, מה דינם לשיטת האמוראים דלהלן? [שיטת רש"י].

אליבא דר' שמעון אליבא דחכמים
לרב היא מותרת עמהן והן מותרות עמה היא אסורה עמהן
אבל הן מותרות עמה [14]
לשמואל לל"ק ברש"י: היא מותרת עמהן והן מותרות עמה
לל"ב ברש"י: היא אסורה עמהן אבל הן מותרות עמה
היא אסורה עמהן
והן אסורות עמה

ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר, שעירבו החיצוניות עם האמצעית ולא עירבו זו עם זו, מה דינם לשיטת האמוראים דלהלן, לשיטת ר"ת? [תוד"ה רשות].

אליבא דר' שמעון אליבא דחכמים
לרב היא מותרת עמהן והן מותרות עמה היא מותרת עמהן אבל הן אסורות עמה
לשמואל היא מותרת עמהן והן מותרות עמה היא אסורה עמהן והן אסורות עמה

-------------------------------------------------

[1] דהיינו שנותנים לו ד' אמות מכל צד מהיכן שהוא, וא"כ נמצא שיש לו ריבוע של שמונה על שמונה אמות. וביארו התוס' (בד"ה רבי), דמה שפשטה הגמ' לומר שת"ק ס"ל הכי לומר ד' אמות מכל צד, משום שדבריו נסובים על דברי ר' יוחנן בן נורי שאמר שיש לו אלפים אמה לכל צד, והיינו ריבוע של ארבעת אלפים אמה והוא במרכזן, א"כ כשת"ק חולק וסובר שיש לו רק ד' אמות, כוונתו ד' אמות מכל צד, דרק בא למעט את השיעור מאלפים לד' אמות, אבל לא חלק על מה שיש לו מכל צד.

[2] דאיסור טלטול לא הותר לו, ולכך הדין נשאר שבין ברה"ר ובין בכרמלית אין לטלטל יותר מד' אמות.

[3] ואחר שבחר לו באחד מהצדדים את מקום הד' אמות, אינו יכול לבחור אחרים.

[4] דהיינו שנותנים לו מהיכן שנמצא לכל צד ב' אמות.

[5] דס"ל שדורשים מ"שבו איש תחתיו" - כתחתיו, דהיינו ג' אמות לגופו, ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו. וכיון שבמציאות פישוט ידים ורגלים הוא קצת יותר מאמה, לכן מודדים באמות מרווחות.

[6] דהיינו אמות שיש בהם ששה טפחים בינוניים, כמו מידת האמות שהיו בשושן הבירה (-טבלא שהיתה במקדש בגודל אמה, שעליה היה חקוק צורת שושן הבירה), שנעשו למידת אמתו של משה.

[7] דס"ל שמודדים את גופו ג' אמות, ועוד כדי שיטול חפץ מתחת רגליו להניחו תחת מראשותיו. ובשביל זה סגי בד' אמות מצומצמות, והיינו אמות שנמדדות בטפחים מצומצמים שדוחק את האצבעות זו לזו.

[8] כלומר, אנשים שלא קנו שביתה שנותנים להם רק ד' אמות, אם היו שלשה האנשים האלה היו סמוכים באופן שהראשון ב' אמות שלו מובלעות באמצעי, וגם השלישי ב' אמות שלו מובלעות באמצעי.

[9] ובאופן, שעירבו החצרות החיצוניות עם האמצעית, אבל לא עירבו ב' החיצונות זו עם זו. (וע' לקמן בעמוד ב', במחלוקת רב ושמואל).

[10] וס"ל לרבנן שאינו דומה לדין ג' האנשים הנ"ל, דגבי חצירות היות שיש הרבה דיורים בחצרות יש לחוש שמקצת אנשי החיצונית הימנית ישכחו ולא יזהרו מלטלטל כלים ששבתו בחיצונה השמאלית שנמצאים עתה באמצעית, ויבואו להכניסם אל חצרם החיצונית הימנית.

[11] דהוי כאילו שנתנו בני בתי חצר אחת את עירובן באחד מהבתים, דכן כאן נתנו בני חצר החיצונה הימנית וכן בני חצר החיצונה השמאלית את עירובן באמצעית, וא"כ הכל הוא עירוב אחד. וקשה איך אומר ר"ש שדין החצרות דומה לדין שלשה אנשים, הרי בדין חצרות הוא קל יותר דמותר אפי' לחיצוניות להשתמש זו עם זו. ולכן פירש רב יהודה, דאה"נ דר' שמעון לא מיירי בכה"ג זו.

[12] פי', רב ששת מעמיד את משנתנו בציור שנתנו את עירובן בשני בתים (שבאופן זה אפי' ב"ה מודים, שלא חשוב הכל כעירוב אחד), ולכן הדין שאסורות החיצוניות להשתמש זו עם זו.

[13] ולא שנא אם האמצעית נתנה את עירוביה בתוך החיצוניות, או שהחיצוניות נתנו עירוביהן באמצעית.

[14] ד"רשות אחת משמשת לשתי רשויות אבל לא שתי רשויות משמשות לרשות אחת", פי', האמצעית יכולה להיות משמשת לב' החיצוניות, דהרי נתנו עירובן בה ולא במקום אחר. אולם אין החיצוניות יכולות לשמש לאמצעית, היות שכל אחת מהחיצוניות מושכת את החיצונית אליה, ואי אפשר לתת לאמצעית שני מקומות של דיורין, (דכיון שהחיצוניות בעצמן לא עירבו ביניהן, הוי ב' מקומות של דיורין), לכן אסורה האמצעית להוציא מכליה לחיצוניות.

עוד חומר לימוד על הדף