[1] הקשתה הגמ' דכאן אמרינן שלשון הרע מתכפר ע"י המעיל שבבגדי כהונה, ואילו לעיל משמע שאינו מתכפר ונגעים באים עליו. ותירצה הגמ' שאם אהנו מעשיו - שנתקוטטו על ידי הלשון הרע שלו - נגעים באים עליו, ואם לא אהנו מעשיו - שלא נתקוטטו - מתכפר בבגדי כהונה.

[2] הקשו רש"י ותוס' למה הגמ' מקשה רק על לשון הרע, הא גם על שפיכות דמים וגילוי עריות קשה, דלעיל אמרינן שהם מהשבעה דברים שנגעים באים עליהם, וכאן אמרינן שכתונת מכפרת על שפיכות דמים, ומכנסים מכפרים על גילוי עריות.

[3] והקשו תוס' על פירושו, דממה נפשך אי מיירי שיכלו למחות, א"כ גם בשאר עבירות האחרים נענשים ולאו דוקא בשפיכות דמים וגילוי עריות. ואם אינם יכולים למחות, גם בשפיכות דמים וגילוי עריות לא נענשים.

[4] פי', שהכפרה בבגדי כהונה היא רק מחיוב מיתה שיש על הרוצח, אולם נגעים באים עליו כעונש, דאין בגדי כהונה מכפרים עליו לגמרי.

[5] ולפירושם אותו תירוץ שתירצה הגמרא גבי לשון הרע לחלק בין אהנו מעשיו שנגעים באים עליו, לשלא אהנו מעשיו שמתכפר בבגדי כהונה, הוא גם תירוץ על הקושיא בשפיכות דמים וגילוי עריות - איך כאן אמרינן שמתכפרים בבגדי כהונה, ולעיל אמרינן שהם מהשבעה דברים שבאים נגעים. והתירוץ, דאם אהנו מעשיו שרצח ממש - נגעים באים עליו, ואילו בגדי כהונה מכפרים רק אם לא אהנו מעשיו - שלא הרג ממש אלא הלבין פני חברו. וכן הוא לענין גילוי עריות כדלהלן.

[6] פירש"י, שכל הקושיא היא, שלעיל נתבאר שבגדי כהונה מכפרים על אחרים בעון שפיכות דמים, וכאן מצינו שהכפרה על אחרים בעון שפיכות דמים הוא בעגלה ערופה. [רש"י לשיטתו לעיל שהעמיד דהא דאמרינן שבשפיכות דמים נגעים באים עלו - קאי על הרוצח עצמו, ומה שמכפרים בגדי כהונה - הוא על האחרים].

[7] ומיירי ברוצח במזיד בלא התראה, דאם נעשה בהתראה הוא בר קטלא וודאי שאין בגדי כהונה מכפרים על עונש מיתה שלו.

[8] היש מפרשים בתוס', מפרשים: שהנידון הוא מי עדיף - האם המוכיח לשם מצוה, או המקבל את התוכחה ושותק, אלא שאין שתיקתו לשם שמים אלא משום גאוה - שמרוב גאותו לא איכפת לו בתוכחת חברו ולכך שותק. או ששותק כדי שיאמרו עליו דהוא אדם ששומע חירופו ועלבונו ושותק - ומכיון לקנות שם. וע' מהרש"א בחידושי אגדות וביעב"ץ מה שהאריכו בזה.

[9] ודייק לה מדאמר שמואל עד שיפשיל את כליו לאחוריו, והיינו שאם הכה את אשתו בלבד עדיין לא הותר לו לשנות אכסנייתו. וע' מהרש"א שהקשה דאיך יתכן שיאמר שמואל שאם בעה"ב מכה את אשתו של אכסנאי לא ישנה, ומטעם "דכיון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה מיניה", הא ודאי שמקפיד אדם מאד בהכאת אשתו וכו', ונשאר בצ"ע. וביד בנימין הביא שיש שפירשו שקאי על אשתו של בעה"ב, שראוה האכסנאי שבעה"ב מכה לאשתו בגללו, ובזה חלק שמואל על רב ואמר שמשום זה לא ישנה אבל אם מכה לאשתו של אכסנאי בזה לכו"ע שישנה אכסנייתו. [אלא שנשאר בצ"ע על פי' זה מדברי הרבינו גרשום. וראה מה שכתבנו בפנים בשם הנתיב ישר].