12th Cycle Dedication

ERCHIN 6-9 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the twelfth Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

ערכין דף ח.

היו בידיו חמש סלעים, ואמר "שני ערכי עלי" בבת אחת, מה הצדדים בזה? [תוד"ה כיון].

מהו ביאור הצדדים? מה יעשה?
צד אחד כיון שנדר בבת אחת - ביחד תפסו יתן תרי ופלגא לכל אחת ויצא ידי שניהם
צד שני הכל ראוי לראשון והכל ראוי לשני יתן כל החמש לאחת וישאר חייב על השניה [1]

מה הם דיני נדה וזבה דאורייתא, המבוארים ברש"י דמשנתנו?

ראתה יום אחד ראתה שני ימים ראתה שלשה ימים
בז' ימי נדה [2] סופרת עוד ו' וטובלת סופרת עוד ה' וטובלת סופרת עוד ד' וטובלת
בי"א ימי זיבה [3] שומרת יום א' וטובלת שומרת יום א' וטובלת סופרת ז' נקיים וטובלת

ערכין דף ח.

טועה [היינו אשה שאינה יודעת אם היא בימי נדה או זיבה] שאמרה שראתה יום אחד או שנים או שלש, ושמרה ט"ז ימים נקיים [ולא י"ז כדינה], או שראתה ד' ימים ושמרה ט"ז ימים.
לצדדים דלהלן כשתראה ביום הי"ז, האם הוא יהיה מימי נדה או מימי זיבה?

לצד שראתה
בימי נדה
לצד שראתה
בימי זיבה
לצד שראתה חלקם בימי נדה וחלקם בימי זיבה
בראתה יום אחד [4] יום י"א דזיבתה יום ראשון דנדתה -----
בראתה ב' ימים יום ראשון דנדתה יום ראשון דנדתה יום י"א דזיבתה
בראתה ג' ימים יום ראשון דנדתה יום ראשון דנדתה יום י"א דזיבתה [5]
בראתה ד' ימים [6] יום ראשון דנדתה יום ראשון דנדתה יום ראשון דנדתה

ערכין דף ח:

טועה שראתה י"ב יום וספרה רק ז' נקיים [וראתה שוב ביום הח'], מה הם החששות שיש עליה?

החשש? ולכך אם תראה שוב ביום הח'...
צד אחד שמא ב' הראשונים הם מימי זיבה [7] הוא יהיה יום י"א דזיבתה [8]
צד שני שמא הז' הראשונים הם מימי נדה הוא יהיה תחילת ימי נדתה [9]

במה נחלקו בפשט הפסוק: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה" (תהלים לו:ז)?

מהו ביאור הפסוק? וכסברת מי?
לרב יהודה אלמלא צדקתך שאתה מגביה כף העונות - היו משפטיך (-עונות) עד תהום רבה כריב"ח דאמר: "נושא" [10]
לרבה צדקתך היא שאתה מסתיר משפטיך (-עונות) בתהום רבה כר' אלעזר דאמר: "כובש" [11]

מה דין נגעי אדם שהוצרכו להסגר [12],
כגון בבהרת לבנה בעור ואין מַרְאֶהָ עמוק מן העור ולא הפך השער לבן (ויקרא יג:ד).

בסוף שבוע ראשון של הסגר
בנולדו סימני טומאה [13] מטמאו
בעמד הנגע בעיניו מסגירו שנית לעוד שבוע [14]
בכהה (=נחלשה) מראיתו ולא פשה מטהרו

ערכין דף ח: א

מה הדין בנגעי בתים, כשבא הכהן וראה נגע בבית בשיעור מסוים?

בא שוב בסוף שבוע א' בא שוב בסוף שבוע ב' בא שוב בסוף שבוע ג'
בפשה הנגע [15] חולץ קוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע מְצַוֶה לנתוץ את הבית ----
בעמד הנגע בעיניו בשבוע א' ופשה בב' [16] מסגירו לעוד שבוע חולץ קוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע [17] מְצַוֶה לנתוץ את הבית
בעמד הנגע בעיניו [18] מסגירו לעוד שבוע חולץ קוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע מְצַוֶה לנתוץ את הבית

ערכין דף ח: א

היה מולד תשרי דשנה זו בכניסת ליל שבת דראש השנה, ועשו בשנה מספר חדשים מעוברים (=מלאים) כדלהלן. מתי יהיה מולד תשרי בשנה הבאה, ומתי יחול ר"ה? [רש"י ד"ה דאם כן].

מתי יהיה המולד? מתי יחול ראש השנה?
עשו ששה מלאים [19] בליל רביעי שעה שמינית ותתע"ו חלקים בליל רביעי [20]
עשו שבעה מלאים בליל רביעי שעה שמינית ותתע"ו חלקים בליל חמישי [21]
עשו שמונה מלאים בליל רביעי שעה שמינית ותתע"ו חלקים בליל ששי
עשו תשעה מלאים בליל רביעי שעה שמינית ותתע"ו חלקים בליל שבת
-------------------------------------------------

[1] ולצד זה כתבו תוס', דאם יתן תרי ופלגא לכל אחת לא יצא ידי אף אחת, כיון די"ל שמשועבד לכל אחת מהם לכל החמש (דחל שעבוד שתיהן כאחת על כל נכסיו), ולכך אם נתן פחות מחמש לא יצא, [כמו בסוגיא לעיל בנתן ד' לראשונה שלא יצא ידי חובתו - כיון שמשועבד לראשונה לכל החמש].

עוד כתבו תוס', שהספק הוא דוקא כשמעריכו הכהן על שניהם ביחד, אבל אם מעריכו הכהן בזה אחר זה ונתן תרי ופלגא על זה וחזר ונתן תרי ופלגא על זה, בזה אין ספק - ויצא ידי שניהם. והטעם, דלא גרע מנתן לשניה וחזר ונתן לראשונה [שמבואר בסוגיא לעיל שיצא ידי שניהם], דבעלי חובות ששוים בזמנם, ודאי שאם אחד מהם קדם וגבה דמהני, ולא גרע מאילו היה מאוחר שמהני. [וע' היטב מה שהקשה על זה בקצוה"ח סימן ק"ד סוף ס"ק א', וביתר ביאור בהגהות הר"ש טויבש כאן, ובמה שהרחבנו בפנים הספר].

[2] הנה כל אשה בפעם הראשונה שתראה דם [אחר זמן מסוים שלא ראתה בו - וכדלהלן], היא מתחלת לספור מאותו יום את ימי נדתה, והם שבעה ימים. וימים אלו אינם צריכים להיות נקיים מדם, אלא כיון שרואה דם מתחילה לספור. ובסוף השבעה ימים קודם השקיעה פוסקת בטהרה וטובלת בליל שמיני, ומותרת לבעלה ולטהרות. ומליל שמיני הזה [בין אם טבלה ובין אם לא], היא מתחילה לספור בו עוד י"א ימים שנקראים ימי זיבה, [ודינם כדלהלן]. גמרה לספור י"ח ימים [ז' וי"א], וראתה - בין שראתה מיד ביום הי"ט, ובין שראתה אחר זמן, דינה להתחיל שוב לספור לז' ימי נדה וזיבה כנ"ל.

[3] בימי זיבה יש בהן קולא וחומרא, הקולא היא: שאם ראתה יום אחד או שנים מספיק לה שתשמור למחרת יום אחד נקי ותטבול לערב. והחומרא: שאם ראתה שלשה ימים רצופים - נקראת זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה ימים נקיים ורק אז תוכל לטבול, וכן צריכה להביא קרבן. [ואם תראה שוב אח"כ, הדין הוא: שאם נגמרו י"א ימי זיבתה, הרי היא מתחלת ימי נדה. ואם לא נגמרו, וכגון שראתה ג' ימים רצופים בתחלת הי"א, ופסקה בטהרה וספרה ז' נקיים עד סוף יום העשירי (וטבלה בליל י"א), וראתה למחרת ביום י"א, שראייה זו היא עדיין ביום הי"א לימי זיבה (ודינה מבואר בשטמ"ק אות י"א), אינה מתחלת עתה לימי נדה]. זבה גדולה שלא הצליחה לספור ז' נקיים שלמים - אפי' במשך שנה, דינה ממשיך להיות כזבה גדולה, ואינה יכולה להתחיל למנות ימי נדה כלל.

[4] כבר נתבאר, שמחזור ימי נדה וזיבה הוא י"ח יום. וא"כ זו שראתה יום אחד ואינה יודעת אם הוא מימי נדה או מימי זיבה - אינה חוזרת לתיקונה רק אחר י"ז ימים נקיים, שאז בתוספת היום שראתה יעברו י"ח ימים שבהם נגמרו גם ז' ימי נדה וגם י"א ימי זיבה, ושוב כשתראה - ודאי הוא תחלת נדה. אולם אם שמרה רק ט"ז ימים נקיים, וראתה ביום הי"ז, או ששמרה פחות מט"ז נקיים וראתה - אותו יום שראתה הוא ספק ימי נדה או ימי זיבה, ר"ל, דאם הראייה הראשונה היתה מימי נדה א"כ הראייה השניה [אם עברו לפחות שבעה ימים ביניהם] היא מימי זיבה, ואם הראייה הראשונה היא מימי זיבה א"כ הראייה השניה [אם עברו לפחות י"א יום] היא מימי נדה. וכשיש ספק על ראייה אם היא מימי נדה או מימי זיבה, הדין הוא שנותנים עליה את שתי החומרות - חומרת ימי נדה שצריכה לספור עוד ששה ימים, וחומרת ימי זיבה שאם ראתה ג' ימים צריכה ז' נקיים ולהביא קרבן - ואינו נאכל.

[5] כלומר, שיש לחוש שמתוך הג' ימים שראתה, יומים הראשונים היו סיום ימי זיבתה, והיום השלישי היה תחלת ימי נדותה, שצריך להוסיף עליו עוד שש ימי נדה ועוד י"א ימי זיבה, וכיון שהיא מנתה רק ט"ז נקיים ולא י"ז, א"כ לצד זה היא נמצאת ביום י"א לזיבתה. או דלמא יש לחוש שמתוך הג' ימים שראתה, יום הראשון היה יום י"א דזיבתה, ויום ב' וג' היו התחלת ימי נדה, וא"כ אחר ששמרה ט"ז נקיים וראתה ביום הי"ז, היא ביום הראשון לנדתה, [דנשלמו ז' ימי הנדה בה' ימים, ועוד י"א יום דזיבה בט"ז הנקיים]. יוצא מזה שהיא בספק אם היא בימי נדה או בימי זיבה, וצריכה לשמור עוד י"ז נקיים.

[6] באופן זה אם מנתה ט"ז ימים נקיים אין חשש יותר שמא הוא מימי זיבה, ואפי' אם תראה ביום הי"ז - ודאי הוא שמתחילה עתה את ימי נדתה. דכאן גם אם נאמר שמתוך הארבעה ימים שראתה היו שלשה ימים אחרונים של י"א ימי זיבה וביום הרביעי היה צריך להתחיל ימי נדה, [שמטעם זה חששנו לעיל שצריכה לספור י"ז נקיים כדי שבסך הכל יהיו י"ח ימים], אין לחוש לספק. דאדרבה לצד זה אם ראתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה גדולה, ואינה יוצאת מידי זיבתה רק אחר ז' נקיים, וא"כ היום הרביעי ממשיך על כרחו להיות מימי זיבה [אף שנשלמו י"א ימי זיבתה בשלשה ימים], ולכך אחר שתספור ז' נקיים היא יכולה להתחיל את ימי נדותה. אמנם כן צריכה לספור לפחות ט"ז ימים מחמת ספק אחר, דשמא ב' ימים הראשונים מהארבעה היו מסוף ימי זיבה, וב' ימים האחרונים היו מתחילת ימי נדה, ואם תספור רק עוד ט"ו ימים, נמצא שיום ט"ז הוא יום הי"א לימי זיבתה. או דלמא כל ראייתה (של ד' ימים) היתה בימי נדות, וכן עתה אחר ט"ו יום אם תראה - הוא מימי נדות, שהרי גמרה ימי נדותה הראשונים בג' ימים, וימי זיבות בי"א ימים, ועכשיו עומדת שוב בימי נדות. וכיון שהיא בספק הנ"ל לכן צריכה לספור ט"ז ימים שודאי תצא מימי זיבה וכנ"ל.

וכשתדקדק בכללים אלו, יובן לך כל המשך הסוגיא, דתמיד החשש הוא שמא לא היתה ראייתה בתחלת ימי נדות, אלא שהשני ימים הראשונים שראתה היו מימי זיבה [שלא נעשית בזה זבה גדולה], ושאר הימים שראתה הם תחלת נדות. ולכך רק כשתוסיף את ימי הפתיחה הנקיים תצא מכלל ספק. כגון, ראתה שבעה ימים, יש לחוש ששני הימים הראשונים הם מימי זיבה, ואם תשמור רק י"ב ימים נקיים יש לחוש ביום הי"ג שמא הוא יום י"א דזיבתה [דחמש ועוד י"ב הם י"ז], ורק בי"ג נקיים שהושלם מחזור של י"ח ימים לא יהיה ספק, היות שבראייתה עתה ודאי שמתחלת ימי נדה. וכדי שתזכור את ימי הפתיחה [משלשה ימים ואילך], כלל זה יהיה מסור בידך: תקח את ימי הראייה ותחסר אותם מעשרים יום - ויעלו לך ימי הפתיחה. כגון ראתה ז' ימים, חסר אותם מכ' יום, ויהיה בידך את י"ג ימי הפתיחה, וכן בכולם. [ובלבד שלא יפחתו מז' נקיים, וכגון שראתה י"ד ימים, אין פתחה ו' כי אם ז'].

[7] ושאר עוד העשרה ימים שראתה, הם: ז' ימי נדה וג' ימי זיבה [סך הכל י"ב יום].

[8] פי', דאם תשמור רק ז' נקיים ותראה ביום הח', לצד זה הוא יהיה יום י"א דזיבתה, דהא בי"ב ימים שראתה, הג' ימים האחרונים היו תחלת ימי זיבה וכנ"ל, ואח"כ שספרה שבעה נקיים הרי עשרה ימים, ועתה שתראה שוב ביום השמיני הרי הוא יום י"א לזיבתה. [אולם בראתה י"ג יום, כשתראה שוב ביום הח' על כרחך הוא תחלת נדה גם לצד זה, ר"ל, דאם נחשוב ב' ימים ראשונים שהם ימי זיבה, ואח"כ ז' ימי נדה ואח"כ ארבע ימי זיבה, הרי אחר שתספור ז' נקיים יסתיימו ימי הזיבה גם לצד זה, והיא מתחלת ימי נדה].

[9] פי', דאם ראתה י"ב ימים, שמא ז' הראשונים הם ימי נדה, והחמש האחרונים הם ימי זיבה, וכשתספור ז' נקיים יסתיימו ג"כ ימי הזיבה, וכשתראה שוב ביום הח' תתחיל ימי נדה. הרי לנו ספק אם יום הח' הוא מימי נדה או מימי זיבה, ולכן פתחה הוא דוקא אחר שמונה נקיים ולא שבעה או פחות.

[10] פי', שצדקת ה' היא שהוא נושא העון - שמגביה לכף העונות שעי"ז מכריעים הזכויות.

[11] פי', שהקב"ה בצדקתו כובש ומסתיר העונות במחילה שתחת כסא כבודו - בתהום רבה.

[12] הנה דין משנתנו שאמרה "אין בנגעים פחות משבוע", על כרחך מיירי בנגע שהוצרך להסגר דוקא, דאל"כ הא יתכן שיטמא מיד כשיבוא לכהן בלא שבוע. וראה תפארת ישראל באורך [יכין אות י"א].

[13] ושלשה סימנים הם [וסימנך שפ"ם], שער - שנולד שער לבן, פשיון - שגדלה הבהרת, מחיה - שנראה בשר חי בבהרת.

[14] אולם הסגר שלישי אין בנגעי אדם, ולכן אם בסוף שבוע שני נולדו בו סימני טומאה - טמא, לא נולדו בו סימני טומאה - טהור. (רמב"ם פ"א מהלכות טומאת צרעת ה"י).

[15] כל דין זה מפורש בתורה להדיא (ויקרא יד:לז-מה) ומכאן ילינן בגז"ש "זו היא ביאה זו היא שיבה", דכמו שפשה הנגע בסוף שבוע ראשון הדין שחולץ וקוצה וטח ומסגירו לשבוע שני, כך כשעמד הנגע בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע ב', ג"כ חולץ וקוצה וטח ומסגירו לעוד שבוע (-שבוע ג'), וזה המקרה הבא.

[16] המקרה הזה והמקרה הבא הם הנזכרים בתורת כהנים שהביא רש"י, [ובאורך ראה ברש"י (ויקרא יד:מד), שהביא את כל הלשון שבתורת כהנים]. והכלל הוא, דאין נתיצה אלא אחר שחלץ וקצה וטח ונתן שבוע וחזר הנגע. [ובחזר, נותצים גם בלא פשה]. ולכך אם עמד בעינו בסוף שבוע ראשון - מסגירו, דאין צריך לחלוץ האבנים וכו' כיון שלא פשה. ובשבוע שני אם נטהר הנגע, קולף את מקומו. ואם לא נטהר, בין פשה ובין לא - הדין הוא שחולץ את האבנים וקוצה וטח ונותן עוד שבוע. ועתה אם נרפא - טהור, ואם חזר הנגע, בין פשה ובין לא, נותץ את הבית. וזהו שאמרה המשנה שנגעי בתים הם בשלש שבועות.

[17] ואף שלא כתוב דין זה בפירוש, ילפינן ליה בגזירה שוה הנ"ל.

[18] גם דין זה לא נזכר בפירוש בתורה, וע' בתורת כהנים (מצורע פרשה ז') דהוה ס"ד לטהר במקרה זה, אלא דילפינן מקרא ד"כי נרפא הנגע", אינו טהור אלא בנרפא הנגע, ונגע זה לא נרפא עדיין. ולכך ילפינן לדין זה בבמה מצינו, מדכתיב גבי פשיון (ויקרא יד:מד) "ובא הכהן", וכתיב גבי עמד הנגע (שם פסוק מ"ח) "ואם בא יבֹא הכהן" - דכמו שבפשיון הדין שחולץ וקוצה וטח ונותן לו עוד שבוע ג', כך גם בעמד בעיניו ולא נרפא, ג"כ חולץ וקוצה וטח ונותן לו עוד שבוע.

[19] והיינו שנה כסדרה שהיא בת שנ"ד ימים, דהנה בין מולד למולד יש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים [כל חלק הוא שלש שניות ושליש, ויש בשעה 1080 חלקים, ותשצ"ג חלקים בשעה הם ארבעים דקות (שהם 720 חלקים) ועוד ע"ג חלקים]. וכשנעשה ב' חדשים אחד מלא ואחד חסר שהם חמשים ותשע יום, יהיו בהם ב' מולדות שלמים (חוץ מחשבון ב' פעמים תשצ"ג חלקים הנ"ל), וכשנעשה שש זוגות של ב' חדשים כאלה, תהיה לנו שנה כסדרה, ויבוא מולד תשרי הבא ביום ר"ה עצמו, אולם לא יבוא המולד בתחלת ליל ר"ה אל אחר ח' שעות ותתע"ו חלקים. והטעם, דכבר הזכרנו שתשצ"ג חלקים היתרים בכל חדש הם ארבעים דקות וע"ג חלקים, וכשנכפיל ארבעים דקות בי"ב חדשים, יהיו לנו עוד ח' שעות, וכשנוסיף ונכפיל ע"ג חלקים בי"ב יעלה תתע"ו.

[20] כבר נתבאר שבשנה כסדרה יש שנ"ד ימים, ובשנה כזו אין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים. פי', כשנקח 350 יום מה-שנ"ד ונוציא אותם בשבועות שלמים [ד350 הוא מספר שמתחלק בשבע], ישארו לנו עוד ארבע ימים, וא"כ כשחל ר"ה דאשתקד בליל שבת, יחול ר"ה דשנה זו אחר ד' ימים - בליל רביעי.

[21] פי', כשעושים בשנה יותר חדשים מעוברים מחסרים, אין הדבר משפיע על הילוך הלבנה כלל, והיא תבוא במולד תשרי בדיוק באותו זמן שהיתה באה גם אם לא נעשהו מעובר. אמנם עיבור החדשים משנה את היום שיחול בו ראש השנה, ולכך כשעושים שבעה מלאים במקום ששה, הרי שהוספנו עוד יום אחד לשנה - ור"ה יחול ביום חמישי. וכן בהמשך כשעושים שמונה או תשעה. וזה שאמרה הגמ' בטעם מה שלא עושים תשעה חדשים מלאים בשנה - "דאם כן קדים אתי סיהרא תלתא יומי". פי', שהמולד יהיה בליל רביעי בשעה שמינית וכנ"ל, ואילו ר"ה יהיה רק אח"כ בעוד ג' ימים - בליל שבת. [וחיישינן שיבואו לרנן בתר רבנן לומר שעושים כל מה שהם רוצים, כיון שיש מרחק כל כך גדול בין המולד לר"ה].

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף