כלומר- זהו חיוב הבא מבחוץ ולא חיוב עצמי.

ועוד- מברך השם פוגם בעיקר שהוא ראש לכל, לפיכך 'דמך בראשך' כשם שחטאת בראש ובעיקר.

לענ"ד הכוונה שכל מציאות הנמצאים היא בחיבור של המציאות אל עילתם- אל בורא העולם, וברכת השם היא הנותנת את השפע של הקיום. לכן הבורא הוא ה'עיקר'- כעיקרו של אילן שהוא מקור השפע לכל הענפים, וחטאו של מברך השם שהוא מפסיק את השפע והחיבור של הענפים לעיקרם- מקור חיותם. בזה הוא חמור מעובד עבודה זרה שהרי כתב הרמב"ם (בתחילת הלכות עבודה זרה) שעובדי עבודה זרה טעו לחשוב שהנהגת העולם נמסרה לידי שרים ושליחים, אבל הם לא כפרו בכך שה' הוא מקור השפע כולו. ע"ע בשאלה הבאה.

עי' בראשית 2:16:5:1 על החלוקה של בין אדם למקום ובין אדם לחברו במצוות של בני נח.

למבואר בשאלה הקודמת, החומרה של ברכת השם בכך שהוא מנתק את הנבראים ממקורם- מהבורא, וכפי שיבואר גם כאן בהמשך דברי המהר"ל, ולכן גם החטא נעשה במקום החיבור של הנפש אל הגוף, כי הנפש היא מקור השפע של הגוף.

כעי"ז כתב המהר"ל בחידושי אגדות (ח"ג עמ' רס"ב, ד"ה אנשי סדום, סנהדרין דף קט א) שברכת השם היא חטא בדיבור שהוא שכלי, וזה בודאי חטא שכלי כאשר כופר בעיקר. עיי"ש.

ועיי"ש שמקביל לזה חטא שפיכות דמים שהוא חטא בכללות האדם, כי הוא שופך דם האדם לגמרי, כשם שהכופר בעיקר כופר לגמרי בקב"ה.

אודות החלוקה של ימות העולם לפי מצוות בני נח, עי' בראשית 2:16:6:1.

עי' לעיל, בראשית 11:1:2:1 שדור הפלגה רצו להלחם בעליונים להיות נבדלים מהמערכת השמימית, ושם בשאלה 4 מובא שהם חלקו על יחידו של עולם ולכן הם לקחו לעצמם את האחדות הראויה לבורא עולם.

עיי"ש שנחלקו תנאים לגבי חטא סדום- "רעים וחטאים להשם" האם הכוונה לברכת ה' או לשפיכות דמים, ולמאן דאמר ברכת השם גם "לא תרצח" בכלל כי הוא המקביל לו בלוח השני. (עי' בראשית 13:13:2:1.)