ועכשיו יותר, כפי שממשיך רש"י.

פירוש- יש בכך מיעוט כבוד כלפי מעלה, כאילו מעלת ה' שהוא יותר משאר אלוהים ותו לו, והרי לאמתו של דבר אין יחס ביניהם כלל.

לכן אמרו חז"ל שיתרו נתן ממש בעבודה זרה, ולא אמרו זאת ח"ו על דוד.

כי 'אדון' איננו שם עצם אלא תואר שהוא מנהיג את הנמצאים. ע"ע ברא"ם מה שתירץ, ובגור אריה שהקשה עליו.

נראה לפרש שע"ז במהותה היא פולחן לאחד מהכוחות הקיימים בבריאה מתוך אשליה שכח זה יביא להם ברכה אם יעבדוהו- אע"פ שהוא מוגבל (עי' ברמב"ם בריש הלכות עבודה זרה), וכפי שהביא רש"י בירמיה (2:10)- "כִתִיים עובדים למים וקדריִים עובדים לאש, ואף על פי שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלוהיהם". להבדיל, אמונת ישראל היא אמונת היחוד- עבודה לבעל הכוחות כולם, והכוחות המוגבלים הם נבראים שאין להם כח עצמי, ואסור לעבוד להם. ע"ע במהר"ל בחידושי אגדות (ח"א עמ' לו, ד"ה אותו, שבת נו ב) שירבעם עשה שני עגלים לעבודה זרה כדי לעבוד לריבוי של כוחות ובכך להתדמות כביכול אל ה' שהוא בעל הכוחות כולם. אולי זהו הדגש על יתרו שלא הסתפק בפולחן לכח מוגבל ולכן חיפש את בעל הכוחות כולם- עד שזכה להגיע לאמונת ישראל. אמנם, הדגיש המהר"ל (גבורות ה' פרק י"ט עמ' פז, ד"ה ולכהן) שיתרו פירש מעבודה זרה קודם שבא משה לביתו. ע"ע מה שכתבנו לעיל, שמות 2:21:4:1* בענין יתרו וציפורה, וכן שם שאלה 6 ובהערות. ע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פל"ו בתחילתו, עמ' קלג, ובעוד מקומות, הובאו הדברים לעיל שמות 12:3:9:1 ואילך) כיצד יציאת מצרים וענייני הפסח מורים שה' יחיד בעליונים ותחתונים, ולכן אמר יתרו "עתה ידעתי כי גדול השם". ע"ע לעיל (18:1:4:1) שלכן התגייר יתרו דוקא מחמת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ועל היחודיות של גירות יתרו עי' לעיל, 18:1:10:1.

עיי"ש שהרחיב.