"ברוך השם": בגמ' (סנהדרין צד א) כתוב שגנאי הוא לישראל שלא ברכו את המקום עד שעשה זאת יתרו, וצריך ביאור למה באמת לא אמרו ישראל ברכה?
מהר"ל, נצח ישראל (פמ"ג עמ' קעו, ד"ה ובפרק חלק): אין הפרוש שישראל לא רצו לומר 'ברוך', אלא שזה לא היה ראוי להם, כי ישראל יצאו מסבלות מצרים אבל לא הייתה אצלם ברכה שעניינה תוספת. 1 לעומתם, יתרו לא היה בצרה ומתוך אהבתו לישראל התווסף עליהם 2 , ולכן זה נחשב 'ברכה'. 3
המהר"ל בחידושי אגדות (ח"ג עמ' קצב, ד"ה גנאי הוא, סנהדרין דף צד א) הוסיף שישראל נגאלו בזכות אבות ובזכות הברית, ולכן כאילו נגאלו על פי דין ומשפט וזה לא נחשב להם כברכה ותוספת טובה. ועיי"ש שקישר זאת לכך שישראל היו שישים ריבוא, והכוונה לכאורה שמספר זה הוא שלמותם של ישראל ואז ראוי שיגאלו כפי שכתב המהר"ל בגבורות ה' (פ"ג עמ' כו, הובא לעיל, שמות 12:37:3:1 ואילך) וכדי להגיע לתוספת וברכה עליהם להיות יותר משישים ריבוא, ולכן יתרו הוא זה שהתווסף ובירך את ה'.
אעפ"כ זה קצת גנאי לישראל שלא הייתה מעלה זו אצלם, ועי' בחידושי אגדות דלעיל שפירש יותר את הגנות שהיה על ישראל להגיע למדרגה של ברכה ושל יותר משישים ריבוא.
