1)

למה הפסח נאכל בלילה אף שהיציאה הייתה ביום?

1.

מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלה, ד"ה וצוה): מפני שמכת בכורות היה זמנה דוקא בלילה- זמן של הפסד [-כליון], ואז נסתלק כח מצרים מעל ישראל. 1


1

עי' לקמן 12:12:14:1*.

2)

מה ענין פסח מצה ומרור, ולמה הם נאכלים ביחד?

1.

מהר"ל, גבורות ה' (פ"ס, עמ' רסד) 1 : דעת האפיקורסים שמה'אחד' לא יבא ריבוי, וכשראו את הריבוי שבעולם 2 החליטו שיש יותר מהתחלה אחת, ולהוציא מליבם אנו אוכלים את הפסח המורה על אחדות 3 על מצה המורה על חירות 4 ומרור המורה על שיעבוד, לומר שה' אחד- המוחץ והרופא. 5

2.

מהר"ל, גבורות ה' (פ"ס, עמ' רסד): ענין הפסח שישראל הם חלק ה', ומתוך זה נמשכים הגאולה (-(-המצה 6 ) כשישראל שלמים, וגם השיעבוד (-המרור) כשישראל חסרים. 7

3.

מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלו, ד"ה ובמכלתא): נגאלו בזכות שבועת האבות, ולכן יש לזכור את זכותם 8 - מצה נגד אברהם שאמר "לושי ועשי עוגות", ואברהם דומה למצה המשוללת מהשאור, כי באומות יש שאור בעיסה שלהם, ואילו אברהם היה גר- נבדל מהגוים, ולא היה בו שאור. 9 מרור נגד יצחק שכהו עיניו וחידש יסורים. פסח נגד יעקב שנמשל לשה 10 ונאמר עליו "שה פזורה ישראל". 11

4.

מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלו, ד"ה ובמדרש): על פי המדרש כך זכר האבות בקרבן פסח- שה תמים כנגד יצחק שהוקרב תמורתו איל. 12 צלי אש כנגד אברהם שהושלך לכבשן האש. 13 מרור נגד יעקב שהיה נרדף על ידי עשיו. מצות נגד שרה שלשה עוגות למלאכים. 14

5.

מהר"ל, גבורות ה' (פנ"א, עמ' רכ, ד"ה ועוד תדע): ה' אמר לאברהם (בראשית 15:13-14) "ועבדום ועינו אותם...וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ולכן אוכלים מרור כנגד העינוי, פסח כנגד מכת בכורות הרמוזה ב"דן אנכי", והמצה כנגד "ואחרי כן יצאו"- החירות. והם תלויים זה בזה- השיעבוד הגדול מביא את הגאולה לישראל ואת העונש למשעבדים. 15


1

וכן בקצרה בתחילת פל"ו, עמ' קלד. ולגבי טעמי קרבן פסח, עי' לעיל 12:3:9:1 ואילך, וטעמי המצה לקמן 12:15:16:1 ואילך, וכן 12:15:17:1 ואילך.

2

כלומר- את הכוחות השונים ואת הסתירה בין הרע לטוב.

3

כמבואר לעיל 12:3:9:1 ואילך.

4

כמבואר לקמן 12:15:16:2 ואילך, וכן 12:15:17:1 ואילך.

5

והוסיף המהר"ל שההפך הוא הנכון- מפני שהוא אחד הוא הכל, ולכן ההפכים באים מאיתו כי על ידי ההפכים יש הכל. [אולי הכוונה שיחוד ה' מחייב שאפילו כוחות סותרים יבואו משורש אחד.] ע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פ"ה עמ' לה, ד"ה ובמדרש) שביאר מדוע יציאת הטהור מהטמא [-הטוב והרע מאותו שורש] היא הראיה על יחוד ה'. ע"ע בענין זה לעיל 12:3:9:3.

6

כפי שצוין בתירוץ הקודם.

7

והוסיף המהר"ל שהגאולה נמשכת מהיותינו חלק ה' כי ה' אלוקי האלוקים- מושל על כל הכוחות ועל כל האומות, ומאידך מזה נמשכת הגלות כי לכל אומה יש את השר ומלאך שלה- ולא יתכן שיהיה זה תחת זה (רק במקרה ולפי שעה), אבל לישראל אין שר ומלאך ולכן כשאינם בשלמות מעלתם, הם נעזבים. עיי"ש.

8

ע"ע לעיל 12:3:7:1* בענין זכות האבות ביציאת מצרים.

9

והוסיף המהר"ל שלכן מצאנו שהיו המלאכים שכיחים אצל אברהם, ואף הייתה צורתו דומה להם, שהרי כשעלה משה השמימה כתוב שעשה ה' קלסר פניו דומה לאברהם כדי שלא יפגעו בו המלאכים, והטעם הוא כי לגומלי חסדים יש קלסתר פנים מיוחד המורה על טובם. והנה המהר"ל מבסס את דבריו על מה שאמרו חז"ל שהגר סורו רע- דהיינו השאור שלו רע, וצריך ביאור במה נתייחד אברהם שאצלו הגירות היא אדרבא- סיבה שאין בו שאור? אולי הכוונה על פי מה שכתב המהר"ל בגבורות ה' (פ"ה עמ' לג ואילך, הובא מדבריו בבראשית 11:32:3:2, ובבראשית 15:7:1:3) שאברהם הוא 'טהור מטמא' ולכן הוא היחיד שהיה פטור מכיבוד אב, ומבואר שם שהוא היה הופכי לאביו ואנשי מקומו ולא המשך שלהם- ורשעותם גרמה לצדקותו. מובן לפי"ז שאברהם אין בו שאור כי הוא לא בנה על מה שקיבל מאביו ומשפחתו- אלא הוליד את עצמו מחדש. וזו מעלת אברהם בלבד כי הוא יצר את מציאות הגרות, אך שאר גרים מצטרפים אל אברהם שהוא אביהם של גרים, ואינם צריכים להשתחרר לגמרי מהשורשים הנוכריים שלהם. אולי כך יש לבאר גם את המשך דברי המהר"ל שאברהם התייחד במידת גמילות חסדים, כי הגומל חסד הוא ה'נותן'- הפכו של ה'מקבל', ולכן אברהם במהותו כביכול הוליד את עצמו, ולא קיבל מאביו ומקומו. ע"ע לקמן 12:15:23:1 אודות הרוע של השאור. ע"ע במהר"ל בדרשה לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' רכד, ד"ה וכבר) ששלושת המצות של ליל הסדר הם כנגד האבות שלא שלט בהם היצר הרע.

10

בביאור ענין השה, עי' לעיל 12:3:9:1 11

12

ובהערה הבאה שם.

13

ע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פ"ס בסופו, עמ' רעב) שכפל את הדברים, והוסיף ש-4 כוסות כנגד האמהות, ועי' בזה לעיל 6:6:4:1.

14

עי' לעיל 12:3:9:1 ש'שה תמים' ו'צלי אש' עניינם גילוי יחוד ה' בקרבן פסח.

15

עיי"ש בדבריו לגבי אברהם שהם סתומים מאוד, והשתדלנו לפרשם בבראשית 15:7:1:3 16

, עיי"ש.

17

והוסיף המהר"ל שרק שרה נזכרה מהאמהות, כי אברהם יתרונו שהוא ראשון לאבות, ועליו נאמר (ישעיה 51:2) "כי אחד קראתיו" יחד עם שרה, כי אחדות לבד שייכת רק אצל הקב"ה, ואילו אצל האדם זה נאמר רק כשהוא נעשה לבשר אחד עם אשתו. עי' בענין זה בבראשית 2:24:3:2. וע"ע לעיל 12:3:7:1* בענין זכות האבות ביציאת מצרים.

18

כמבואר בתשובות 1-2. ועיי"ש עוד (עמ' רכא): 'עונים דברים הרבה' על המצה ולא על הפסח והמרור, כי המצה היא המורה על חירות ולכן היא העיקר.

3)

למה כשאין קרבן פסח, המצה דאוריתא ואילו המרור דרבנן?

1.

מהר"ל, גבורות ה' (פ"ס עמ' רסו): לא ראוי לאכול מרור בזמן שמורה על חירות, אך יחד עם קרבן פסח אוכלים מצה ומרור כדי להורות שהכל מאת ה'- גם החירות וגם השיעבוד, או להורות שמדרגת ישראל שהם חלק ה', היא הגורמת להם את החירות ואת השיעבוד. 1


1

כוונתו למבואר בשאלה הקודמת, בתשובות 1-2. והוסיף המהר"ל שאעפ"כ מדרבנן אוכלים מרור בזמן הזה, לומר שמדריגת השיעבוד והחירות- הכל אחד. ועוד- מה' בא הטוב, ורק כאשר יש חסרון במקבלים- באדם, אז בא השיעבוד. [כלומר- מצד ה' המרור לא בא לבדו אלא יחד עם פסח- להורות שגם השיעבוד תכליתו הטבה, אך מדרבנן יש מקום למרור בפני עצמו, כי מצד בני האדם יש חסרון בבריאה.]

שאלות על רש"י

4)

רש"י: הבשר- ולא גידים ועצמות: מנין דרשו זאת?

1.

גור אריה: אם לא כן- צריך לכתוב 'ואכלו אותו'.

5)

רש"י: כל עשב מר נקרא מרור: מנין שדוקא עשב?

1.

גור אריה: בגמ' (פסחים לט א) כתוב שהִיקַשנו מרור למצה ללמד שצריך מין זרעים.

ספר: פרק: פסוק:
חודש: יום: שנה:
חודש: יום: שנה:

KIH Logo
כולל עיון הדף
הקדשות ותרומותתגובות מקוראיםרשימות דוא"לחומר על כל התלמוד והמשנהשאל את הכוללקישורים ללומדי התלמודלוח למחזור הנוכחילוחות ללימודים יומיים אחרים