¹

עי' לקמן 12:12:14:1*.

¹

וכן בקצרה בתחילת פל"ו, עמ' קלד. ולגבי טעמי קרבן פסח, עי' לעיל 12:3:9:1 ואילך, וטעמי המצה לקמן 12:15:16:1 ואילך, וכן 12:15:17:1 ואילך.

²

כלומר- את הכוחות השונים ואת הסתירה בין הרע לטוב.

³

כמבואר לעיל 12:3:9:1 ואילך.

⁴

כמבואר לקמן 12:15:16:2 ואילך, וכן 12:15:17:1 ואילך.

⁵

והוסיף המהר"ל שההפך הוא הנכון- מפני שהוא אחד הוא הכל, ולכן ההפכים באים מאיתו כי על ידי ההפכים יש הכל. [אולי הכוונה שיחוד ה' מחייב שאפילו כוחות סותרים יבואו משורש אחד.] ע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פ"ה עמ' לה, ד"ה ובמדרש) שביאר מדוע יציאת הטהור מהטמא [-הטוב והרע מאותו שורש] היא הראיה על יחוד ה'. ע"ע בענין זה לעיל 12:3:9:3.

⁶

כפי שצוין בתירוץ הקודם.

⁷

והוסיף המהר"ל שהגאולה נמשכת מהיותינו חלק ה' כי ה' אלוקי האלוקים- מושל על כל הכוחות ועל כל האומות, ומאידך מזה נמשכת הגלות כי לכל אומה יש את השר ומלאך שלה- ולא יתכן שיהיה זה תחת זה (רק במקרה ולפי שעה), אבל לישראל אין שר ומלאך ולכן כשאינם בשלמות מעלתם, הם נעזבים. עיי"ש.

⁸

ע"ע לעיל 12:3:7:1* בענין זכות האבות ביציאת מצרים.

⁹

והוסיף המהר"ל שלכן מצאנו שהיו המלאכים שכיחים אצל אברהם, ואף הייתה צורתו דומה להם, שהרי כשעלה משה השמימה כתוב שעשה ה' קלסר פניו דומה לאברהם כדי שלא יפגעו בו המלאכים, והטעם הוא כי לגומלי חסדים יש קלסתר פנים מיוחד המורה על טובם. והנה המהר"ל מבסס את דבריו על מה שאמרו חז"ל שהגר סורו רע- דהיינו השאור שלו רע, וצריך ביאור במה נתייחד אברהם שאצלו הגירות היא אדרבא- סיבה שאין בו שאור? אולי הכוונה על פי מה שכתב המהר"ל בגבורות ה' (פ"ה עמ' לג ואילך, הובא מדבריו בבראשית 11:32:3:2, ובבראשית 15:7:1:3) שאברהם הוא 'טהור מטמא' ולכן הוא היחיד שהיה פטור מכיבוד אב, ומבואר שם שהוא היה הופכי לאביו ואנשי מקומו ולא המשך שלהם- ורשעותם גרמה לצדקותו. מובן לפי"ז שאברהם אין בו שאור כי הוא לא בנה על מה שקיבל מאביו ומשפחתו- אלא הוליד את עצמו מחדש. וזו מעלת אברהם בלבד כי הוא יצר את מציאות הגרות, אך שאר גרים מצטרפים אל אברהם שהוא אביהם של גרים, ואינם צריכים להשתחרר לגמרי מהשורשים הנוכריים שלהם. אולי כך יש לבאר גם את המשך דברי המהר"ל שאברהם התייחד במידת גמילות חסדים, כי הגומל חסד הוא ה'נותן'- הפכו של ה'מקבל', ולכן אברהם במהותו כביכול הוליד את עצמו, ולא קיבל מאביו ומקומו. ע"ע לקמן 12:15:23:1 אודות הרוע של השאור. ע"ע במהר"ל בדרשה לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' רכד, ד"ה וכבר) ששלושת המצות של ליל הסדר הם כנגד האבות שלא שלט בהם היצר הרע.

¹⁰

בביאור ענין השה, עי' לעיל 12:3:9:1 ¹¹

¹²

ובהערה הבאה שם.

¹³

ע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פ"ס בסופו, עמ' רעב) שכפל את הדברים, והוסיף ש-4 כוסות כנגד האמהות, ועי' בזה לעיל 6:6:4:1.

¹⁴

עי' לעיל 12:3:9:1 ש'שה תמים' ו'צלי אש' עניינם גילוי יחוד ה' בקרבן פסח.

¹⁵

עיי"ש בדבריו לגבי אברהם שהם סתומים מאוד, והשתדלנו לפרשם בבראשית 15:7:1:3 ¹⁶

, עיי"ש.

¹⁷

והוסיף המהר"ל שרק שרה נזכרה מהאמהות, כי אברהם יתרונו שהוא ראשון לאבות, ועליו נאמר (ישעיה 51:2) "כי אחד קראתיו" יחד עם שרה, כי אחדות לבד שייכת רק אצל הקב"ה, ואילו אצל האדם זה נאמר רק כשהוא נעשה לבשר אחד עם אשתו. עי' בענין זה בבראשית 2:24:3:2. וע"ע לעיל 12:3:7:1* בענין זכות האבות ביציאת מצרים.

¹⁸

כמבואר בתשובות 1-2. ועיי"ש עוד (עמ' רכא): 'עונים דברים הרבה' על המצה ולא על הפסח והמרור, כי המצה היא המורה על חירות ולכן היא העיקר.

¹

כוונתו למבואר בשאלה הקודמת, בתשובות 1-2. והוסיף המהר"ל שאעפ"כ מדרבנן אוכלים מרור בזמן הזה, לומר שמדריגת השיעבוד והחירות- הכל אחד. ועוד- מה' בא הטוב, ורק כאשר יש חסרון במקבלים- באדם, אז בא השיעבוד. [כלומר- מצד ה' המרור לא בא לבדו אלא יחד עם פסח- להורות שגם השיעבוד תכליתו הטבה, אך מדרבנן יש מקום למרור בפני עצמו, כי מצד בני האדם יש חסרון בבריאה.]