חגיגה דף כו. א

מתי מודיעים נחשבת כלפנים ומתי נחשבת כלחוץ?

קדר יוצא מלפנים ממודיעים
ונכנס למודיעים
קדר בא מחוץ למודיעים
ונכנס למודיעים
חבר בא מחוץ למודיעים
ונכנס למודיעים
כלפנים [1] כלחוץ [2]
חבר יוצא מלפנים ממודיעים
ונכנס למודיעים
כלחוץ [3] כלחוץ [4]

באיזה אופנים נאמנים עמי הארץ על כלי חרס בלפנים מן המודיעים?

כלי חרס דקין ריקים או אפי' מלאים
לריש לקיש דוקא שניטלין בידו אחת דוקא כשהם ריקים
לר' יוחנן אפי' שניטלין בשני ידים אפי' הם מלאים [5], ואפי' שצעיפו בתוכו

איזה עוד דוגמאות של חומר קודש מתרומה מנתה משנתנו?

מה הדין גבי קודש מה הדין גבי תרומה
א. גבאים ישראלים עמי ארצות של מלך נוכרי לגבות מסים וארנונות
שנכנסו לתוך הבית לגבות - נאמנים לומר שלא נגעו בשאר כלים [6]
אין נאמנים [7] לומר
שלא נגעו בשאר כלים
ב. גנבים שגנבו מחבר כלי חרס והחזירו נאמנים שלא טמאוהו [8] אינם נאמנים עליהם
ג. בירושלים נאמנים עמי הארץ על טהרת הקודש אינם נאמנים [9]

חגיגה דף כו. א

באיזה תנאים נאמנים הגבאים לומר כדלהלן?

אין עמם נוכרי יש עמם נוכרי שאינו חשוב יש עמם נוכרי חשוב
אמרו לא נכנסנו לבית נאמנים נאמנים נאמנים
אמרו נכנסנו
ולא נגענו
נאמנים לטעם דאימת נכרי [10]: נאמנים
לטעם דאימת מלכות: לא נאמנים
לא נאמנים

חבר שפתח חביתו בירושלים בשעת הרגל למכור, ומשמשו בה עמי הארץ מה הדין בדלהלן?

אליבא דרבנן אליבא דר' יהודה
למכור ממנה אחר הרגל אסור מותר
להשאיר אותה
לרגל הבא
ר' אמי
ור' יצחק נפחא
חד אמר: אסור
וחד אמר: מותר
לא צריך לעשות כן

חגיגה דף כו: א

האם היו מזהירים את הכהנים עמי הארץ ברגל שלא ליגע בשולחן ובמנורה בהיכל?

בשולחן במנורה
לתנא דמתניתין היו מזהירים [11] לא היו מזהירים
לתנא דברייתא היו מזהירים היו מזהירים [12]

ציפה לשולחן שיש שהציפוי אינו מקבל טומאה ובטל השולחן [13] לציפוי וטהור, מה הדין בדלהלן?

בשייר מקום הנחת כוסות שלא ציפהו בשייר גם מקום לחתיכות לחם
לתנא קמא טמא טמא
לר' יהודה טהור טמא
-------------------------------------------------

[1] ומותר אז ליקח ממנו, כיון שהקדר שעכשיו נכנס לתוך העיר מודיעים מלפנים מן המודיעים - לא יחזור עוד לאחוריו למקום שלפנים מן המודיעים, ואם לא עכשיו שיקח ממנו - אימתי יקח.

[2] דכיון ששניהם באו מהשטח שמחוץ למודיעים (דהינו מהמקום הרחוק מירושלים), יש לנו לחכות עד שימשיכו בדרכם הלאה ללפנים מן המודיעים ואז יקח ממנו.

[3] הואיל ושניהם היו לפנים מן המודיעים ושם לא לקח ממנו, לא יקח ממנו עוד.

[4] כן פירש"י שאופן זה הוא כ"ש (מהאופן שהיו שניהם לפנים מן המודיעים ונכנסו) שלא יקח ממנו במודיעים עצמה, דכיון שסוף קדר ללכת ללפנים מן המודיעים - יחזור החבר הצריך ליקח ויקח.

[5] אכן מודה ר' יוחנן שהמשקים עצמם טמאים (כשהם אינם של קודש), ומצינו כזה דבר שחלוק דין המשקה מדין הלגין, דהרי מצאנו פעמים שהלגין יהיה טמא טומאת שבעה והמשקים טהורים.

[6] כלומר, בשאר הכלים שלא לקחו הם נאמנים לומר שלא נגעו בהם לחפש בהם אם יש בהם איזה דברים. ובסמוך נפרט עוד כמה דינים בזה.

[7] כן מבואר ברש"י שהחילוק במשנתנו כאן הוא בין קודש לתרומה, אולם תוס' (בד"ה הגבאין) מפרשים שבין קודש ובין תרומה נאמנים ואינם נאמנים על חטאת.

[8] ודין זה שייך רק בכלי חרס, דכלי חרס כל זמן שלא נגעו מתוכו אינו מקבל טומאה מבחוץ.

[9] מלבד בשעת הרגל שהם נאמנים, כי בשעת הרגל כל ישראל חברים.

[10] נחלקו ר' יוחנן ור' אלעזר מה הטעם אם יש נכרי בהדייהו אינם נאמנים, חד אמר אימת נכרי עליהם שמא יענישם בגוף או בממון, וחד אמר שאימת מלכות עליהם שמא ילשין הנוכרי עליהם. ונפ"מ בנכרי שאינו חשוב, שבכה"ג אין אימתו עליהם - דלא מפחדים שיענישם בעצמו, אולם לטעם שמא ילשין עליהם כן שייך.

[11] דכיון שכתוב בשולחן (שמות כה:ל) "ונתת על השולחן לחם פנים לפי תמיד" - הרי שאי אפשר לסלקו ממקומו להטבילו כיון שמתבטל מה שצריך שיהיה בו "תמיד" לכן היו מזהירים.

[12] דכיון שכתוב גבי מנורה (שם כו:לה) "ואת המנורה נוכח השלחן" הרי שצריך שכל זמן שהשולחן נמצא שם שתהיה המנורה נוכח לו - והרי זה כמאן דכתיב במנורה עצמה "תמיד".

[13] ובאופן שעשוי השולחן מעצי אכסלגים שאינם חשובים כל כך. אכן אם עשוי מעצי מסמים שהם חשובים או עצי שיטים, בזה נחלקו, דלר"ל לא בטלי לציפוי, ולר' יוחנן גם הם בטלי. ואין חילוק בין אם הוא ציפוי שעומד בפני עצמו - דהיינו שמחוזק במסמרים לבין שאינו עומד, וכן אין חילוק בין אם חופה גם את השפה שסביב השולחן או לא בכל מקרה השולחן בטל לציפוי.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף