[1] כתבו התוס' (בד"ה שרצועה), דהגם ששנינו "ארץ הכותים טהורה ומקוואותיהן טהורין", זה דוקא קודם שקלקלו - שלא נמצאת להם דמות יונה שהיו עובדין לה.

[2] פי', כגון שירשו את אביהם חיטים ויין, ויודע החבר שהחיטים שבמקום פלוני לא הוכשרו לקבל טומאה, ואילו החיטים שבמקום אחר כן הוכשרו לקבל טומאה - ונטמאו במגע עם הארץ, ורוצה החבר שהוא יקח החיטים שלא הוכשרו ואילו אחיו עם הארץ יקח את החיטים שהוכשרו, מותר לעשות כן דבמין אחד אפשר לומר ברירה שהטהורים נפלו לחלקו והטמאים לחלק עם הארץ.

[3] כגון שיודע החבר שהחיטים לא הוכשרו לקבל טומאה ואילו היין כן, ורוצה לקחת את החיטים ושאחיו עם הארץ יקח את היין, בזה לא אמרינן ברירה, כיון שבשעת מיתת האב נפל בכל מין ומין חלק לחבר וחלק לעם הארץ, ואם הוא מחליף מין כנגד מין - הרי הוא עובר בלפני עיור לא תתן מכשול, דהרי הוא כמוכר לעם הארץ דברים טמאים.

[4] כיון שמסתמא נטמא, ואם הוא שמן תרומה והוא כהן יכול לשורפו ולהנות לאורו.

[5] בית הפרס הוא שדה שנחרש בה קבר, שהדין הוא שעד מאה אמה ממקום שהיה הקבר בתחילה גזרו עליו חכמים טומאה. אכן מה"ת אין לחשוש לטומאה, דמסתמא לא הגיעה המחרשה עד המת, דרוב מתים קבורים בעומק, או שאם הגיע המחרישה בודאי שפוררה העצמות היטב עד שאין עצם כשעורה.

[6] לנפח בפיו על הקרקע בכל מקום שהולך - שזה יועיל שאם היתה שם איזה עצם קטנה שלא נראית תדחה ע"י הניפוח. או שיבדוק אם נידש הבית הפרס - דהיינו שהלכו בו כבר קודם אדם או בהמה, שאז נטהר גם מדרבנן, דודאי סילקו דריסת הרגלים את העצמות אם היו שם.

[7] בין בשעת הגיתות ובין שלא בשעת הגיתות, דלקודש אין חילוק בין שעת הגת ללא שעת הגת, דרק גבי תרומה הקילו בשעת הגיתות כדי לא להפסיד את הכהנים מרוב תרומה שבא"י.

[8] דאף שנאמן על היין מ"מ אינו נאמן על הקנקנים, ומצינו דבר כזה לחלק בין היין לכלי שבתוכו.

[9] יש בין ירושלים למודיעים ט"ו מיל, ובכל השטח הזה נאמנים קדרים עמי הארץ - לקנות מהן כלי חרס הדקין (שנצרכים לשימוש כל אדם, משא"כ הגסים שלא הקילו) כגון כוסות וקיתוניות, והטעם משום שבירושלים אין עושים כבשן לייצר כלי חרס מפני העשן, ולכן האמינו לא לגזור עליהם דאין גוזרים גזירה על הציבור אא"כ רוב ציבור יכול לעמוד בה. ומן המודיעים ולחוץ היינו מחוץ למודיעים ולחוץ לצד ההפוך מירושלים, והגמ' תדון מה דין עיר מודיעים עצמה.

[10] פי', בג' תנאים אלו מותר לקחת ממנו: א) שהוא הקדר עצמו שהביא את הקדירות האלו מחוץ למודיעים לבפנים, אבל לא בכה"ג שקדר אחד הביאם וקדר אחר הוא המוכר. ב) והן הקדרות, דהיינו שאלו הקדרות שהביא עמו ולא מצרף עמו קדרות אחרות של קדר אחר היושב במודיעים. ג) והן הלוקחים, היינו החברים שראו שהביאם אצלם הוא נאמן, אבל לא אצל חברים אחרים שלא ראו שהביאם - שהם אינם יכולים לקנות אצלו.