[1] אכן בעיקר הרגל דהיינו ביום הראשון בין לר' יוחנן ובין לר"ל כל פעם שבא להראות בעזרה באותו יום - צריך להביא שוב עולת ראייה.

[2] ר' יוחנן סובר ש"הראיון" הוא ראיית פנים, ודוקא ראיית פנים אין לה שיעור, אבל בקרבן - דהיינו גבי עולת ראייה יש לה שיעור, ומה"ת אינו מביא אלא קרבן אחד, ואם מביא יותר הרי שעובר ב"בל תוסיף".

[3] והקשתה הגמ', הרי אין דבר שבחובה בא מן המעשר (וכתבו התוס' לקמן דף ד. בד"ה אמאי, שה"ה שיכל להקשות דהרי עולה היא ואין מביאים עולה מדמי מעשר אלא דבר שנאכל). ותירץ עולא, דמיירי בטופל, ר"ל שמחבר את המעשר עם החולין, דהיינו שלא מביא רק ממעשר אלא גם מהחולין, ונחלקו ר' יוחנן ור"ל לקמן בפירושו.

[4] שבאה עם הפסח בחבורה גדולה שלא יספיק הפסח להשביעם, דהיו מביאים עמם קרבן חגיגה.

[5] דסבר חגיגת י"ד אין חיובה מה"ת, וכיון שאינה דבר שבחובה יכול להביאה ממעות מעשר שני.