[1] דכתיב (שמות כד:ה) "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים", ונחלקו ב"ש וב"ה מה היא העולה, אם היא עולת תמיד - וא"כ אין ראיה שעולת ראייה קרבה קודם הדיבור - וכדעת ב"ה, או מיירי בעולת ראייה - וכדעת ב"ש.

[2] כגון בהקרבת הקרבנות נאמר "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", ולא פירש דיני מתן דמיהן, והפשט וניתוח של עולות והקרבת אימורי שלמים, דפרטים אלו נתפרשו רק באהל מועד.

[3] סברה הגמ' בהו"א לדייק מדברי ר' ישמעאל הסובר שנאמרו בסיני רק כללות, שודאי לא קרב קודם הדיבור עולת תמיד, ד"מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח". ופירש"י, דכיון שעולה זו שהיא חובת דורות נהגה ע"פ הדיבור שנתחייבו לעשותה, לכך לא יתכן שתחילה תעשה בלא הפשט וניתוח ולבסוף דוקא בהפשט וניתוח, ורק אם הקריבו עולת ראייה מעצמם, י"ל שיש שינוי בקרבן מקודם שנצטוו בו לאח"כ. ותוס' (בד"ה מי) פירשו, דכיון שעיקר מצות הפשט נאמרה בעולת התמיד, א"כ לא יתכן שיהיה בה שינוי זה, משא"כ בעולת ראייה דאע"ג דאליבא דאמת דטעונה הפשט, מ"מ כיון שלא כתוב בגופה הפשט לא איכפת לן אם היה בה שינוי זה בין מעיקרא לבסוף. אכן למסקנא הוכיחה הגמ' מדברי ר' יוסי הגלילי שיתכן שיהיה חילוק זה שמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי, וא"כ גם ר' ישמעאל יכול לסבור שעולה שקרבה בסיני היא עולת תמיד.