[1] וכדעת ר' יוחנן דמשכון קונה כנגד כולו, ולכן לא משמטת הלואה זו כלל.

[2] וכדעת רב דמשכון קונה רק כנגדו, ולכן כל השאר הוא בכלל שמיטה.

[3] ומה שנקט משכון, הוא רק לזכרון דברים בעלמא, כדי שלא יוכל הלווה לכפור בהלואה, אבל אין כוונתו לגבות מהמשכון הזה את החוב, ולכן שביעית משמטת.

[4] כלומר, אפי' שאין כאן מי שפרע כי לא היה קנין, מ"מ הנידון אם יש עכ"פ בזה משום חסרון אמנה.

[5] דאמר להדיא בסיפא ד"הנושא ונותן בדברים לא קנה והחזור בו אין רוח חכמים נוחה הימנו", אלמא דאיכא בדברים משום מחוסר אמנה.

[6] ומה שאמר לבנו "זיל הדר בך" ממה שפסקת לפועלים מזונות, אינו משום שאין בדברים משום מחוסר אמנה, אלא שמתחילה דעת הפועלים על דעת אביו, דיודעים שכל מה שאומר להם תלוי בהסכמת אביו.

[7] פי', אם החפץ שוה שש ומכרו בשבע שאונה את הלוקח, או שמכרו בחמש שהקונה נתאנה, ובאופן זה האונאה היא שתות המקח.

[8] פי', שנתן הלוקח שש מעות, על חפץ ששוה רק חמש שנתאנה הלוקח, או על חפץ ששוה שבע שנתאנה המוכר. שבכה"ג אף שיש שתות במעות, אבל אין שתות במקח, דאם החפץ שוה רק חמש - השתות שלו זה פחות ממעה, ואם החפץ שוה שבע השתות שלו זה יותר ממעה.