[1] שאומר: נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך למפרע מעכשיו.

[2] מדוע אינן קנויות לשומר, ולמה תניא בברייתא שקונה השומר את הכפל אבל חוץ מגיזותיה וולדותיה.

[3] שאומר נעשה כאמור לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני, סמוך לגניבתה קנויה לך.

[4] דהרי אמר לו סמוך לגניבתה תקנה לך הפרה, וסמוך לגניבתה לא היתה הפרה במקום שיוכל לקנות אותה.

[5] דהרי אפי' באונסים הוא חייב לשלם, ומה שיכל לטעון שמתה מחמת מלאכה ולהפטר, אינו חשוב טענה - כיון שאין השואל מעיז לטעון טענה זו שאינה שכיחא כלל. אולם אם בפועל קדם ושילם השואל את הקרן - הוא קונה את הכפל, וכדתניא בברייתא.

[6] בטענת מתה מחמת מלאכה וכנ"ל.

[7] דהוא כופר הכל - שטוען שלא חייב כלום.

[8] שבועה של מודה במקצת, דהרי מודה הלוה שחייב למלוה עוד דינר. ומבואר בגמ' שאף שלכאורה הלוה הוא זה שצריך להשבע, בכל אופן העבירו את השבועה אצל המלוה, כדי שלא ישבע זה הלוה ויוציא המלוה את הפקדון ויכחישו, וע"י זה יפסלנו לעדות ושבועה. והקשו תוס' (בד"ה שמא), דמדוע עושים תקנה לקמאי, אדרבה שישבע זה שאין אצלו המשכון כדי שידקדק טפי שיפחד שמא יוציא הלה את המשכון ויפסלנו אם ישבע לשקר. ולכן נראה לר"ת כפירוש רבינו חננאל שהטעם משום שנראה כאילו השבועה היא לבטלה, דיכול הלה להוציאו, וזה גנאי לב"ד.