בבא קמא דף לז. א
שור שהיה מועד למינו, מה דינו בשאר המינים אם נגחם [1]?
| "ואינו מועד לשאינו מינו" - שרואה אותם ולא נוגח | "אינו מועד לשאינו מינו" - בסתמא שלא ידוע | |
| לרב זביד | משלם כשור תם | משלם כשור מועד |
| לרב פפא | משלם כשור תם | משלם כשור תם |
מועד לאדם אי הוי מועד לבהמה בסתמא, ומה הדין בחזרה?
| מועד לאדם אי הוי מועד לבהמה בסתמא | מועד לאדם ובהמה וחזר מבהמה | |
| לרב זביד | הוי מועד לבהמה | לת"ק: אינו מועד לבהמה לסומכוס: הוי מועד לבהמה |
| לרב פפא | לת"ק: לא הוי מועד לסומכוס: הוי מועד |
אינו מועד לבהמה |
בבא קמא דף לז: א
ראתה בט"ו ט"ז י"ז האם קבעה לה וסת?
| היה לה וסת קבוע בט"ו | לא היה לה וסת קבוע בט"ו | |
| לרב | לא קבעה וסת | קבעה וסת |
| לשמואל | בכל ענין לא קבעה וסת | |
שוורים דלהלן שנגחו זה את זה מה הדין?
| שור של הקדש | שור של כנעני | |
| שור של ישראל שנגח | לרבנן: פטור לר' שמעון בן מנסיא: חייב נ"ש |
פטור |
| שור של ישראל שנגחו אותו | פטור | חייב נזק שלם |
-------------------------------------------------
[1] והמחלוקת דלהלן, היא גם באופן שהיה נוגח שלש שבתות, ואח"כ נגח בימי חול. שאם לא ראה שוורים בימות החול קודם, לרב זביד הוא מועד גם לימות החול, ולרב פפא גם בכה"ג דבסתמא הוי מועד לימות החול.
-------------------------------------------------