בבא קמא דף לח. א
אליבא דר' מאיר כשהכתוב אומר כדלהלן, על מי הכוונה? [תד"ה אלא].
כשכתוב: אדם | כשכתוב: האדם | |
לרש"י | גם עכו"ם [1] | גם עכו"ם |
לרבינו תם | רק ישראל | גם עכו"ם |
בבא קמא דף לח: א
שור של ישראל שנגח של כותי, ולהיפך מה הדין?
של ישראל שנגח של כותי | של כותי שנגח של ישראל | |
לתנא קמא [2] | פטור | תם משלם ח"נ ומועד נ"ש |
לר' מאיר | פטור | בין תם בין מועד נזק שלם |
כתמים הבאים ממקומות דלהלן, מה דינם?
מרקם | משאר מקומות גוים [3] | |
לרבנן | טהורים - תולים אותם בגוים | טהורים |
לר' יהודה | טמאים - תולים אותם בגרים טועים | טהורים |
מה דין כתמים הבאים או הנמצאים בערי ישראל או בערי הכותים?
ישראל | כותים | |
לר' מאיר | הבאים: טמאים הנמצאים: טהורים [4] |
טמאים (בין הבאים בין הנמצאים) |
לרבנן | הבאים: טמאים הנמצאים: טהורים [5] |
[1] וס"ל שר' שמעון ביבמות (דף סא.) שדורש אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם - חולק על ר"מ הנ"ל.
[2] דאף שס"ל לת"ק שהם כישראל, מ"מ קניס להם בממונם כדי שלא יטמעו בהם, ולכן שור של ישראל שנגח לשורם פטור, אולם לא קנסו אותם כל כך לשלם יותר ממה שישראל היה משלם, ולכן היכא ששור של כותי נגח שור של ישראל, משלם כישראל תם ח"נ ומועד נזק שלם. ור' מאיר פליג וס"ל שקנסו אותם לגמרי כנכרים לגמרי, ולכן אפי' בשור שלהם שהזיק משלם נזק שלם.
[3] והגם שדם גויה מטמא כרוקה וכמימי רגליה מדרבנן, מ"מ בכתמים שגם בישראל הם רק דרבנן, לא גזרו עליהם גם בעכו"ם. ואפי' כשראתה מגופה, שבישראל טמא מה"ת, מ"מ אינו טמא אלא בעודו לח, אבל ביבש הוא רק מדרבנן.
[4] דודאי אינם של ישראל אפי' שנמצאו שם, כיון שלא נחשדו ישראל על שלא להצניע את כתמיהן.
[5] והיינו שנחלקו ר"מ ורבנן האם כותים חשודים שלא להצניע כתמיהם, דלר"מ אינם חשודים ולרבנן חשודים.