[1] דע"י שגרים בו אנשים רואים כל דבר שצריך תיקון ומיד מתקנים אותו, ולא מזניחים אותו עד שנשבר ומתקלקל בקלקול גדול.

[2] דהיינו כשהולכת בתוך הרחבה היא מחזירה ראשה לצדי הרבה לאכול מהפירות שם.

[3] ס"ל דכיון שהבהמה נמצאת תוך הרחבה, וכך היא דרכה להחזיר ראשה ולאכול - חשיב שן ברה"ר שפטור עליה מלשלם מה שהזיקה (ומשלמת רק מה שנהנית). ומבואר בגמ', שהאופן שחייב לשמואל מה שהזיקה - כלומר, האופן שבו מדברת המשנה, כגון שעזבה הבהמה את הרבה ועמדה בצדי הרחבה ואז אכלה את הפירות הנמצאות שם.

[4] ולאיכא דאמרי הזה העמידה הגמ' את מחלוקת רב ושמואל היכא שהקצה מקום מרשותו לרה"ר והולכות שם בהמות, ועתה שטח שם פירות, דרב פטר ושמואל מחייב.

[5] לר"מ ולר' יהודה ס"ל שביער בשדה אחר בא למעט כל מה שאינו רשות הניזק, ולכך גם ברה"ר פטורה. ולר' יוסי ור"א ס"ל שביער בשדה אחר בא למעט ולא את חצר המזיק, אבל ברה"ר אה"נ שחייבת שן שם. אלא שדחתה הגמ' סברא זו, דהרי על רשות המזיק לא צריך פסוק למעט לפוטרו שם, דאומר לו "פירך ברשותי מאי בעי" - ולמה הכנסת פירותיך למקום חצרי, ובודאי שפטור שם שורי על מה שאכל פירותיך.

[6] אמוראים אלו חידשו אופנים שאפי' ברה"ר בהמה חייבת על שן, אילפא חידש שבהמה שאכלה מעל גבי חברתה אפי' ברה"ר חייבת נזק שלם. ור' אושעיא חידש שבהמה שקפצה ואכלה מתוך איזה קופה, חייבת אפי' ברה"ר. ולר' מאיר ולר' יהודה שאמרו שאכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית יש לדייק שאפי' במקרים האלה משלמת רק מה שנהנית, ולר' יוסי ור' אלעזר יש לדייק שמאחר שאין דרכה לאכול אלא להלך, וכיון שקפצה הוא שלא כדרכה לכן משלמת מה שהזיקה.

[7] והמימרא היא: "אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית, אכלה מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה".

[8] והמימרא שלהם היא: "אין דרכה של בהמה לאכול אלא להלך".