[1] רב פפא העמיד למה שאמרה הברייתא "דאין מברכין עליו ואין מזמנין עליו" - דוקא כשנמצא עם המת בחדר ומחזיר פניו ואוכל, אבל בשאר אופנים שלא נמצא עמו, כגון באוכל בבית חבירו חייב בכל המצות. ולא חילק רב פפא בין מוטל עליו ללא כרב אשי.

[2] אמרו בסוגיא "מתו אע"פ שאינו משמרו" - פטור, וא"כ ה"ה אם מוטל לפניו אע"פ שאינו מוטל עליו פטור כל זמן שהוא לפניו.

[3] כתבו התוס' דכיון שנתן את המת לכתפים - כנמסר לרבים דמי וחייב לקוברו. וכן במתה אחותו, ויש לה בעל שמטפל בה נמי פטור.

[4] והגם שבגמ' נקט את הדוגמא בשנים, מ"מ אין הבדל - דהטעם אחד הוא דאינו חושש לעכברים בספינה. וע' בהשלמה (עמוד ר') שנקט את דברי בן עזאי בהיה אחד שמביאו.