[1] פירש המהרש"א דהמ"ד הזה דריש מקרא (בראשית מט:טו) "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" - דלשון מסובלים הוא במצות.

[2] פירש המהרש"א דהמ"ד הזה דריש מקרא (ישעיה נג:ד) "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם" - דלשון מסובלים הוא ביסורים.

[3] דהיינו בזכות המצות שהם עושים.

[4] הקשתה הגמ' סתירה בין סוגיין שמבואר שלרבנן כל חתן אם רוצה לקרות ק"ש קורא ולא חיישינן ליוהרא, ואילו לגבי ט"ב ס"ל לרבנן שדוקא ת"ח בטלים בו, ואילו כל אדם אין לו לנהוג כן דחיישינן ליוהרא. ולרשב"ג להיפך, כאן לגבי ק"ש אמר "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול" - והיינו דחייש ליוהרא. ואילו לגבי ט"ב ס"ל שלעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם, ולא חייש ליוהרא. ותירץ ר' יוחנן דמוחלפת השיטה, ולא מבואר איזו שיטה מוחלפת האם כאן או דפסחים. והנה מדברי התוס' (בד"ה רב שישא) שאמרו דהלכה כרשב"ג במשנתנו, וכאן הלכה שחתן הרוצה לקרות קורא, א"כ מוחלפת ההיא דמשנתנו, דרשב"ג ס"ל שחתן אם רוצה לקרות קורא ואילו רבנן ס"ל דלא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.

[5] ורב שישא תירץ על הקושיא הנ"ל דרבנן ס"ל שבק"ש לא שייך יוהרא דעושה כמו כולם שקוראים, ולכן מתירים לו לקרות. משא"כ בט"ב שכולם עושים במלאכה והוא לא עושה יש בזה יוהרא. ואילו רשב"ג ס"ל שבק"ש אין טעם שיקרא אם אינו ת"ח דהא ודאי שלא יוכל לכוון, ואם בכל אופן עושה יש בזה יוהרא, משא"כ לגבי מלאכה אין ניכר יוהרא, דהרואה אומר מלאכה אין לו לעשות, והוא כשאר הבטלנים שבשוק.