BEITZAH 21 (20 Nisan) - Dedicated by Mr. Martin Fogel of Carlsbad, California, in memory of his father, Yaakov ben Shlomo Fogel, on the day of his nineteenth Yahrzeit.



תוס' ד"ה אבל נדרים ונדבות כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו

(Summary: Tosfos explains why this pertains even with regard to the Basar, and even according to Rebbi Yossi ha'Gelili, who holds that Kodshim Kalim are the property of the owner.)

כהנים בחזה ושוק, והישראל בבשר משלחן גבוה, כעבד שנוטל פרס מרבו. כן פרש"י.


Clarification: Rashi explains that the Kohanim acquire the chest and the right calf, and the Yisrael, the Basar, from the Table of Hash-m, like a slave who receives a portion from his master'.

ואפי' לרבי יוסי הגלילי דקאמר 'קדשים קלים ממון בעלים הן' (בב"ק [דף יב:]) ואפי' לאחר שחיטה, קאמר ד'ממון בעלים הם' רק במתנות כהונה.


Implied Question: And even according to Rebbi Yossi ha'Gelili, who says in Bava Kama (Daf 12:) that 'Kodshim Kalim is the property of the owner', even after the Shechitah, with the exception of Matnos Kehunah.

מ"מ אותו ממון זכה משלחן גבוה ...


Answer: That property he nevertheless acquires from the Table of Hash-m ...

דהא עיקר הקרבן בשביל גבוה.


Reason: Since the basic Korban is for Him.

והלכך, נהי דהוי ממונו לקדש בו את האשה, מ"מ כל העבודות לצורך גבוה הם עושים.


Conclusion: Consequently, despite the fact that the 'money' is his with which to betroth a woman, the Avodos are performed for the sake of Hash-m.



תוס' ד"ה עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל

(Summary: Tosfos reconciles this with the Sugya earlier [on Daf 17.])

ואם תאמר, והאמר לעיל 'רבי שמעון בן אלעזר אומר ממלאה אשה תנור פת ואע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחת' ...


Question: But did Rebbi Shimon ben Elazar not say earlier that a woman is permitted to fill up the oven with bread, even though she only needs one loaf ...

מפני שהפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא, שרי לאפות בי"ט אפי' לכתחילה?


Reason: Because, since the bread bakes better when the oven is full, this is permitted even Lechatchilah.

וכי תימא דאתיא לת"ק.


Refuted Answer: One cannot answer that this Sugya goes according to the Tana Kama (of Rebbi Shimon ben Elazar ...

והא הלכתא כר' שמעון דמתיר.


Refutation: Because the Halachah is like him.

ויש לומר, דשאני התם, דכל הפת של ישראל, שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה.


Answer #1: It is different there, since all the loaves belong to a Yisrael, who is permitted to eat any one that he chooses.

ועוד, דלמא מקלעי ליה אורחים.


Answer #2: Moreover, unexpected guests might arrive.

אבל הכא דחציה של נכרי, אסור לאפותה בי"ט.


Conclusion: Whereas here, where half of the loaves belong to a Nochri, one may not bake them on Yom-Tov.



תוס' ד"ה חזינן אי יהבינן ריפסא לינוקא ולא קפדי כל חדא וחדא וכו'

(Summary: Tosfos reconciles this case and that of the calf that follows with Rav Chisda, who just forbade baking a dough that belongs half to a Nochri on Yom-Tov.)

פרש"י - ופליגא א'ההיא דלעיל, דרב חסדא דקאמר 'עיסה חציה של נכרי ... דאפשר למפלגה בלישה'.


Explanation #1: Rashi explains that this statement disagrees with Rav Chisda, who ruled a little earlier that 'A dough of which half belongs to a Nochri ... because it is possible to divide it'.

ואומר ר"י, דלא פליגי, דשאני עיסה דחציה של נכרי וחציה של ישראל, דישראל מצי למפלגה ולאפות חלקו ...


Explanation #2: The Ri however, holds that they do not argue, because the dough that belongs half to a Nochri is different, inasmuch as the Yisrael is able to divide the dough and to bake his half.

אבל הכא מיירי שהיה הקמח לבני חילא, אלא שטורח אפייה הוה רמי א'בני באגא.


Explanation #2 (cont.): Whereas here it speaks where the flour actually belongs to the soldiers, only the onus of baking it lies on the villagers.

הלכך לא היו יכולין ליקח כלל מן הקמח קודם האפייה לאפותו לצורך התינוק, אבל אח"כ שאפו בשביל החיל אז לא קפדי.


Explanation #2 (cont.): Consequently, they have no authority to take flour before it has been baked and to bake it for the child, and it is only after they have baked it on behalf of the soldiers, that they will not object. Similarly, with regard to the calf a little later.

וכן בעגל דבסמוך. ואף שנתנו משלהם, מ"מ אם היו לוקחין ממנו, היו מקפידין, אם לא ע"י טורח הבשול, כדרך מבשלים שאוכלין מעט מן הבשול.


Explanation #2 (cont.): And the same will apply to the case of the calf that the Gemara will cite shortly, even though the calf was their's, nevertheless, had they taken from it, they would have been annoyed, unless they took just a little in the course of cooking, in the way that one tends to taste the food whilst it is cooking.

להכי פריך א'דרב הונא מהכא.


Explanation #2 (cont.): That explains why the Gemara asks on Rav Huna from here.



תוס' ד"ה הואיל ומקלעי אורחים וכו'

(Summary: Tosfos reconciles this with the Gemara in Shabbos, which renders Chayav someone who removes honey-combs from a bee-hive on Yom-Tov .)

ותימה, הא אמר בשבת פרק המצניע (דף צה. ושם) 'הרודה חלות דבש ביום טוב, סופג ארבעים'.


Question: The Gemara in Shabbos (Daf 95. & 95:) rules that someone who removes honey-combs from a bee-hive on Yom-Tov is Chayav Malkos.

ואמאי לוקה? לרבה דאמר הכא 'הואיל ... ', התם נמי נימא 'הואיל דמקלעי אורחים ... '?


Question (cont.): Why is that? According to Rabah, who says here 'Ho'il ... ', let us say there too, that since guests might come, he is Patur?

ואין לומר דשאני התם, דאפשר לעשותו מעי"ט.


Refuted Answer: One cannot answer that it is different there, since it is possible to do it on Erev Yom-Tov ...

דלענין אוכל נפש אין לחלק בין אפשר ללא אפשר, כדפרישית בריש מכילתין (דף ג.), גבי רב יוסף דאמר 'משום פירות הנושרין'?


Refutation: Because when it comes to Ochel Nefesh, we do not differentiate between whether one could have done it yesterday or not, as Tosfos explained at the beginning of the Masechta (Daf 3.) where Rav Yosef said 'Because of fruit that falls off a tree'.

ויש לומר, דמיירי שהדביש הדבש ואינו ראוי לאכילה אלא לכתישה דגמלי.


Answer #1: The Gemara there is speaking where the honey went off and is not fit to eat, only to apply to the sore of a camel.

א"נ, שתלש חלות דבש סמוך לחשכה, ולא היה שהות אפי' באו אורחים לאכלן.


Answer #2: Alternatively, it speaks where one removed the honey-combs close to nightfall, so that even if unexpected guests would arrive, there would not be time for them to eat it.




תוס' ד"ה לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי

(Summary: Tosfos supports the opinion that rules like Rebbi Yossi ha'Gelili.)

אומר הר"ר שמואל מאייבר"א בשם אחיו הר"ר משה דהלכה כר' יוסי הגלילי.


Clarification: R. Shmuel me'Aibra, quotes his brother, R. Moshe, who rules like Rebbi Yossi ha'Gelili.

ואף ע"ג דקיימא לן דהלכה כרבי עקיבא מחברו"


Implied Question: Even though the Halachah is like Rebbi Akiva whenever he argues with a colleague?

דהא אשכחנא סתמא דמשנה כותיה במס' חלה (פ"א מ"ח) בההיא דמייתי לעיל 'עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה, נאפית ביום טוב'.


Answer: Because there is a S'tam Mishnah like him, in Maseches Chalah (Perek 1, Mishnah 8), regarding the case that we mentioned earlier, which permits baking on Yom-Tov a dough that was kneaded for dogs, provided the shepherds eat from it ...

ודוקא בזמן שהרועים אוכלין ממנה, הא לאו הכי, לא.


Answer (cont.): But if they don't, then one is forbidden to bake it.

והכי איתא בסיפי בהדיא 'אבל אין הרועים אוכלין ממנה, אין אופין אותה בי"ט'.


Support: As the Seifa specifically states 'But not if the shepherds don't eat from it'.



תוס' ד"ה הני סופלי לחיותא היכי שדינן

(Summary: Tosfos discusses as to why the Gemara even thinks that it might be Asur.)

ואם תאמר, מאי מספקא ליה? דאמאי היה לו לאסור - אי משום טרחא מהא לא משני מידי, דמה בכך משום דחזיא להסקה, והאיכא טרחא יתירא?


Question #1: Why does Gemara even have a Safek? On what grounds ought it to be Asur: if it is because of Tircha (undue bother), the Gemara does not answer the question, since what difference will it make if it is fit for burning, seeing as undue Tircha remains a problem?

ואי בעי לאסרו משום מוקצה, דאית ליה דמאכל לבהמה מוקצה הוא, לא היא ...


Question #1 (cont.): Whereas if it wants to forbid it on account of Muktzah - because he holds that animal food is Muktzah, that is not correct ...

דאם כן, תיקשי היאך אנו נותנין תבן לבהמה?


Proof: Because if so, how can one give straw to an animal?

ועוד תנן 'מטלטלין שער של אפונים, הואיל שהוא ראוי למאכל בהמה'?


Question #2: Moreover, the Mishnah (in Shabbos) permits moving the hair of beans 'because it is fit to be used as animal food'?

ועוד, דאמר 'בשר תפוח מטלטלים אותו, מפני שהוא ראוי למאכל כלבים'?


Question #3: Furthermore, the Gemara in Shabbos permits moving meat that has swelled, because it is fit to feed dogs?

ויש לומר, דהני גרעיני תמרה אינן ראויין לבהמה אלא על ידי תקון גדול לחתכן, ומדרבנן הויא מלאכה.


Answer: Those date-pits are only fit to feed animals after a difficult preparation which entails cutting them, which is a Melachah de'Rabbanan.

ומ"מ ראויין כמו שהם על ידי הדחק ...


Answer (cont.): On the other hand, they are fit for animals as they are in case of emergency ...

והואיל ואינן ראויין להיות עיקר מאכל בהמה אלא על ידי תקון גדול, היכי שדינן להו, למאן דדריש "לכם", 'ולא לכלבים' משום דהויא מלאכה?


Answer (concl.): Hence the Gemara asks that since their main use is by means of a difficult preparation, how can one throw them to the animals - according to the opinion that holds "Lachem", 've'Lo li'Kelavim', seeing as it is a Melachah?

ומשני דמותרין לטלטל ליתנם לחיות מפני דחזו להסקה.


Conclusion: And the Gemara answers that one is permitted to move them to give them to one's animals, since as they are fit to burn as fuel.



תוס' ד"ה עושה אדם כל צרכו בפת

(Summary: Tosfos reconciles this Sugya with the Sugya in Shabbos which restricts the Heter to move a loaf to do so in order to move a dead person.)

ותימה, דאמר בשבת (דף קמב:) ד'לא אמרו היתר ככר או תינוק אלא למת בלבד'?


Question: The Gemara in Shabbos (Daf 142:) says that they only permitted a loaf or a child in order to carry a corpse.

ויש לומר, בדבר שיכול לעשות מבעוד יום, אמר התם דלא אמר היתר אלא למת בלבד ...


Answer: When the Gemara there restricts the Heter to move the loaf for a dead person, it speaks about something that could have been done before Shabbos came in ...

אבל הני סופלי לא היה יכול לעשותם מערב יו"ט.


Conclusion: Whereas the date-pits in question could not have been prepared before Yom-Tov.



תוס' ד"ה כנונא אגב קטמיה אף על גב דאיכא עליה שברי עצים

(Summary: Tosfos works hard to explain the connection between the case of the cup and that of the shovel.)

וא"ת, מאי מייתי מהכא, דלמא שאני הכא, שיש בו דבר המטלטל כגון קטמא, שראוי לכסות בו צואה או רוק ...


Question: What is the proof from here, where it is perhaps different, since the shovel contains something that may be carried, such as ashes, which are fit to cover excrement or spit?

אבל בלא קטמא לא שרי, משום דהוי בסיס לדבר האסור, וא"כ הכא בכוס שיש בו דבר שאסור לטלטלו, לא?


Question (cont.): But without the ashes, perhaps it is not permitted?

ויש לומר, דה"נ מדמה שבכל אחד יש בו חדא לטיבותא וחדא לריעותא - דהכא הכוס שרי לטלטל ומה שיש בתוכו, אסור; וגבי כנונא יש בתוכו דבר המותר והכנונא עצמו אסור לטלטל, דמלאכתו לאיסור.


Answer - Explanation #1): The comparison here is based on the fact that each case has one point in its favor and one, that is detrimental. In our case, one is permitted to carry the cup, but its contents are forbidden; whereas in the case of the shovel, its contents are permitted, whereas the shovel itself is forbidden.

וה"פ - כי היכי דמטלטל כנונא אגב קטמא, הכי הוה לן לטלטל השיורין עם הכוס.


Answer (cont.): And what the Gemara means is that just as the shovel is permitted on account of its contents, so too should the leftovers in the cup be permitted on account of the cup.

ואין נראה - דלפום רהיטא משמע דהא דקאמר 'מטלטלין כנונא אגב קטמיה' לאו מכח הקטמא, אלא היינו 'לצורך גופו ולצורך מקומו', ולא דמי לכוס.


Refutation: But this is not correct - because according to the flow of the Sugya, it implies that when the Gemara says 'One may move a shovel together with its ashes, it is not on account of the ashes, but on account of the Heter to move something if one needs either to use it or to use its location ('Tzorech Gufo u'Mekomo'), in which case it is not comparable to the cup.

ואם כן, אף כי הוי מלאכתו לאיסור שרי לטלטל?


Refutation (cont.): That being the case, it ought to be permitted to carry it, even its main use is one of Isur?

אלא נראה דטיבותא דכוס הוי משום דשיורי כוסות גריעי טפי, וראויין להתבטל אגב הכוס כמו שברי עצים אגב קטמא.


Explanation #2: It therefore seems that the advantage of the case of the cup is that the leftovers that are inside it are extremely inferior, and are Bateil to the cup, like the pieces of wood to the ashes.

ור"ת פי' - דלא מקרי בסיס לדבר מועט שאינו נקבע, כגון שברי עצים ושיורי כוסות.


Explanation #3: Rabeinu explains that one does not call 'a Basis' something minute that is not fixed - such as broken pieces of wood and the leftovers inside a cup.

ודאמרינן דבעינן קטמא, היינו משום שמטלטל שברי עצים תוך הכנונא, והיה לו לנערם, אבל אי איכא קטמא לא היה יכול לנערם, שלא יפול הקטמא.


Explanation #3 (cont.): And the reason that the ashes are necessary is because one ought really to pour them off the shovel, and it is only because of the ashes that one is unable to do so, because he does not want them to fall off.

וכ"ש שיורי כוסות, אף על גב דליכא היתר עמהן, מ"מ שרו לטלטל אגב כסא לפי שאי אפשר לנערם.


Explanation #3 (concl.): And all the more so the leftovers of the cup, which one is permitted to carry together with the cup, even if there is nothing that is permitted together with them, since it is not possible to pour them out of the cup.



תוס' ד"ה לא יחם אדם חמין אא"כ ראויין לשתיה

(Summary: Tosfos discusses the basis of Beis Shamai's leniency.)

וא"ת, מאיזה טעם שרו ב"ש ...


Question: On what grounds do Beis Shamai permit it ...

ואפילו ראויין לשתיה, הא לית להו מתוך?


Question (cont.): Even if it is fit to drink, seeing as they do not hold of 'Mitoch'?

וי"ל, דמיירי כגון ששותה, ומרבה לרחוץ רגליו.


Answer: It speaks where one actually intends to drink the water, only he adds some in order to wash his feet.

והכי איתא בהדיא בירושלמי - דלב"ש צריך לשתות מהן.


Support: And so it says specifically in the Yerushalmi - that Beis Shamai requires one to drink from the water.



תוס' ד"ה וב"ה מתירין

(Summary: Tosfos clarifies Beis Hillel's opinion.)

ודוקא לרגליו, אבל לכל גופו מודה דאסור ...


Clarification: Exclusively for his feet, but for his entire body, they concede that it is forbidden.

דדבר השוה לכל נפש בעינן, וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין.


Reason: Because a condition of the concession is that it is something that everybody needs (Shaveh le'Chol Nefesh), whereas this is confined to to people who are finicky.

אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש.


Reason: But if it is only to wash one's hands and feet, it is Shaveh le'Chol Nefesh.