[1] דדוקא גבי דגים שעשה מעשה לסכור את אמת המים מועיל בלא זימון, משא"כ כאן גבי חיה שקיננה בפרדס כיון שלא עשה מעשה לא מהני בלא זימון.

[2] כן חילק רב נחמן ממה שהקשו עליו מן הברייתא דרשב"א, שחיה שקיננה בפררס שמותרת בלא זימון - דמיירי בולד, ומה שכתבו בברייתא אחרת שחיה שקיננה בפרדס צריכה לזמן (שממנה הקשה רב נחמן עצמו על רב חסדא או על רבה בר רב הונא), מיירי באמה - שבלא זימון אסורה. אלא שהגמ' דחתה את תירוצו, דבאם אפי' זימון לא מהני בה, דהרי יש בה צידה גמורה. אלא שלפ"ז תמוה מה מקשה הוא עצמו על רב חסדא ורבה בר רב הונא - הרי גם הם דיברו בוולד. אכן בשטמ"ק ובפנ"י מבואר שעיקר הקושיא היא איך הם למדו זאת מדברי רב, הרי חילוק גדול יש בין היכא שעשה מעשה ללא.

[3] פי', דשייך בה צידה דהרי היא נשמטת.

[4] והיו שמים את הטפיחים - דהיינו הכלים האלה, בחומות של הבתים הגדולים. וציפורים אלו אינם עומדות לאכילה בלא זימון, לכך צריך לזמנם.

[5] עופות אלו מיועדות לאכילה, ולכן לא צריך לזמנם.

[6] דהיינו שאחד נותן את זרועו על כתף חברו וכן חברו על שלו ונותנים את הכסא על גביהם.

[7] כגון שעומדים הציבור על רגליהם עד שהם עוברים. וכתבו התוס' (בד"ה שאני), דמה שהתירו לילתא לצאת בכסא ובכיתוף ומשום פחד, היה באופן שהיו רבים צריכים לה, דאל"כ אסור לצאת בכסא כלל.