[1] פי', דהיה בו מום מעיו"ט רק שלא הראה אותו לחכם לראות אם הוא מום קבוע או עובר ולהתירו.

[2] דכיון שבבין השמשות לא היה בו מום הרי שלא היה מוכן והוא מוקצה.

[3] דאם יורד ורואה שיש בו מום קבוע מעיו"ט הרי שכבר הותר מעיו"ט והיה מוכן ואין כאן איסור מוקצה, וכן ס"ל לר' יהודה שאין איסור ראיית מומין ביו"ט ולכן מותר.

[4] ס"ל לר"ש שאסור לראות מומין ביו"ט משום שכשמתירו דומה למתקנו, ועוד דהו"ל כדן את הדין שגזרו בזה משום שבות. וגם בדיעבד אם התיר לא מהני - דאין היתרו היתר דאין זה מן המוכן, דאף דלית ליה לר"ש איסור מוקצה, מ"מ כתבו התוס' (בד"ה בכור) דמודה ר"ש במוקצה דכעין גרוגרות וצימוקים דכיון שאסור לראות את הבכור ביו"ט אין דעתו עליו כלל. [וזה דלא כדעת אדא בר אוכמי דמשבש ותני (בעמוד ב') וסובר שבדיעבד מותר].

[5] לל"ק ברש"י גרסינן "בכור תם" ובכל אופן מתיר ר' יהודה הנשיא - דהיינו רבי, דס"ל דרואין מומין ביו"ט וגם לית ליה מוקצה ולפיכך יכול לראות את הבכור לכתחילה. אכן לפי הלישנא בתרא יש לר' יהודה הנשיא מוקצה וס"ל ממש כדעת ר' יהודה ב"ר אלעאי.

[6] ואמר זאת בשם אביו דתני בברייתא (ויש אומרים שאמר על אביו של רבה - דהיינו רב הונא). ואת הברייתא שהביא אביי לסייע לרבה בר רב הונא, דחתה הגמ' דהיא כדעת אדא בר אוכמי דמשבש ותני.

[7] וביארה הגמ' שהנידון הוא בדבר שהיה ראוי בביה"ש ובאמצע השבת נדחה ושוב חזר ונראה, דאם לא היה ראוי בביה"ש לכו"ע אסור. עוד אמרה הגמ' שכל הנידון בדבר שנעשה בידי שמים, אולם דבר שמתוכנן כך להיות בידי אדם, כגון קדירות שבביה"ש הם רותחות ולא ראויות ואח"כ מתקררות וראויות - לא שייך בזה מוקצה לחצי שבת.

[8] ובכה"ג שלא ישבו דיינים שם לראות את לידתו, דאם ישבו שם - הרי שלא נדחה אפי' רגע אחד. וכן יש נפ"מ בגרוגרות וצימוקים שהיו ראוים בכניסת השבת ושוב ירדו עליהם גשמים ותפחו ולא היו ראוים, ושוב זרחה עליה השמש ונתייבשו ונעשו ראוים.