[1] פי', כגון שאנו רואים אותו שהוא רץ להטביל את הכלי בזמן הסמוך לביה"ש, דמזה שהוא רץ יש לנו להבין שהוא יודע את ההלכה שכלי שהוטבל בביה"ש אסור להשתמש בו עד שיהיה ערב שמש למחרת, ואין צריך למנוע אותו - דיש לסמוך עליו שאם יראה שלא יספיק להטביל קודם ביה"ש לא ישתמש בו עד למחרת בערב. אולם אם לא ראינו אותו רץ - יש למנוע אותו מלטבול, דיש לחוש שאינו יודע את דין הערב שמש.

[2] ס"ל דלא חשיב שניכרת מחשבתו מתוך מעשיו, די"ל דמה שהוא רץ משום שהוא ממהר למלאכתו ולא כדי להספיק להטביל קודם ביה"ש, ולכן אנחנו חוששים שאינו יודע את ההלכה של הערב שמש.

[3] רבא ס"ל שבמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לכו"ע מהני - ואין לנו למונעו.

[4] גם בכה"ג שאנחנו רואים שלא יודע את הדין של פחות מכעדשה שאינו מטמא בשרץ, ולא אמרינן מדהא לא גמרי גם דין הערב שמש לא גמיר, אלא אמרינן שאף שלא יודע שיעור הטומאה מ"מ הערב שמש גמיר.

[5] כגון שנטמא לו הכלי משרץ שהיה פחות מכעדשה, ויש לנו לומר שכמו שאינו יודע את הדין דפחות מכעדשה גם לא יודע את הדין של הערב שמש.

[6] אליבא דרב יוסף אה"נ יש מחלוקת תנאים אם נדרים ונדבות קרבים ביו"ט, ומצאנו תנא בברייתא דס"ל להדיא כדברי עולא שאין קרבים לכו"ע, ואילו רשב"א ס"ל שאליבא דב"ה קרבין ביו"ט.

[7] וזה כסברת ת"ק, אלא שנחלקו בענין בל תאחר.

[8] דס"ל שמקריבים נדרים ונדבות ביו"ט, ומה שנקט חג הסוכות כיון שהוא הגורם לעבור על איסור בל תאחר, שכל שעבר סוכות על נדרו ולא הקריבו עובר, ולא משנה מתי נדר אם בערב חג סוכות או כמעט שנה קודם, כל שעבר עליו סוכות עובר.

[9] ולשיטתו יתכן שיעבור בבל תאחר רק אחר חמשה רגלים, וכגון שנדר מיד אחר הפסח, שלא מונים לו ג' רגלים אלא כשיבוא פסח הבא - ואינו עובר רק אחר סוכות שאחר זה, ונמצא שעברו על נדר זה חמשה רגלים (שבועות סוכות פסח שבועות סוכות) עד שעבר בבל תאחר.