[1] פי', שלא דכן בעלי ומדוכה, אלא דך אותו בתוך הפח חרס ששם נמצא המלח (וזה המדוכה), ובמקום עלי משתמש בעץ הפרור - דהיינו כף גדולה שבה מגיסים את הקדרה.

[2] ר"מ חולק על משנתנו וסובר שלא נחלקו ב"ש וב"ה לגבי תבלין שאפשר לדוכו כדרכו, ולא עוד שיכול לתת עמו מלח ולדוכם יחד בלא שינוי.

[3] דהיינו שתי חומרות, אחת שלא ידוך במדוכה כלל אלא רק בפח חרס ובכף, ועוד חומרא שלא ידוך כמות גדולה אלא מעט מלח כמו שנותנים לצלי, אבל לא כמו שנותנים כדי לבשל בשר בקדרה.

[4] אכן אמר רב אחא ברדלא לבנו, שיטה את המדוכה על צידה מתי שהוא דך. כלומר אף שאין צריך לעשות שינוי במה שיכול לדוך באותם כלים שדך בחול, מ"מ צריך לעשות שינוי במעשיו.

[5] והיינו שתי קולות, שגם יכול לדוך כדרכו אפי' במדוך של אבן, וגם יכול לדוך כל כמות שצריך.

[6] ולשיטתו באה הברייתא לומר שני דינים: א) שאין עושים טיסני כלל - אפי' במכתשת קטנה משום שיש בו הרבה טורח, ב) שאין כותשים במכתשת גדולה כלל אפי' לחילקא ולדייסא שאין בהם הרבה טורח.

[7] והברייתא באה לומר דין אחד, דאין עושים טיסני - משום שאין כותשים במכתשת, ואה"נ דאפי' במכתשת קטנה אסור - ומיירי לבני א"י שיש להם עבדים שמכינים להם מאכל ומזלזלים ועושים בגדולה ואומרים בקטנה עשינו. והברייתא השניה שהתירה מכתשת - מיירי בקטנה ולבני בבל שאין להם עבדים.

[8] דצריך לעשות שינוי, והדרך לברור היא פסולת מתוך אוכל - וזה אסור.

[9] היינו שנותן סדין בחיקו ועליו נותן את הקטניות ומגלגלן עד שנבררים.

[10] ודוקא בכה"ג שהואכל מרובה על הפסולת, אבל כשהפסולת מרובה על האוכל גם ב"ה מודים שאסור לברור פסולת מתוך אוכל. ומקשה הגמ' כשהפסולת מרובה הכל אסור משום מוקצה, ומתרצת שהכוונה בפסולת מרובה בטירחתה שהיא קטנה ודקה שאז חשוב פסולת מרובה בטירחא על טירחת האוכל - ובזה מודים ב"ה שיבורר אוכל מתוך פסולת דוקא.

[11] פי', נותנים הכל בדלי, ומדיח ומציף אותם בהרבה מים, ואז צפה הפסולת למעלה והוא שולה אותה והקטנית נשארת למטה.

[12] כלומר, באופן שאין הדרך להשאיר אותם למחר, אולם אסור לשלוח דבר שיש לחוש שהמקבל יניחנו למחר - דא"כ נמצא שטרח ביו"ט טירחא שלא לצורך.