[1] רש"י פירש שאי צריך לעשר בודאות כמו טבל, אכן מתורת עם הארץ לא יצא ועדיין צריך לעשר דמאי. ותוס' (בד"ה מעשרות) פירשו, שחשוד למכור מעשר שני בתורת חולין.

[2] דיתכן ששביעית קלה בעיניו משום שלא צריך לאכול את פירותיה דוקא תוך חומת ירושלים, משא"כ מעשר שחמור בזה שמעשר שני בעי חומה - ולא יקל בו.

[3] דיתכן שמעשר קל בעיניו משום שיש לו פדיון, משא"כ שביעית שאין לה פדיון חמורה בעיניו - ולא יקל בה.

[4] שבמקומם שביעית חמורה עליהם, ואם זה פקר אפי' בשביעית החמורה - כ"ש שיש לחושדו על המעשר הקל ממנה.

[5] משום שהחשוד לדבר אחד - חשוד גם על דבר אחר.

[6] פי', אם פעם היה חשוד על השביעית והמעשר וקיבל דברי חברות, ושוב ראינו אותו חשוד על הטהרות, אז הוא נחשד על השביעית והמעשר. אבל אם אף פעם לא היה חשוד על השביעית והמעשר אף שהוא חשוד על הטהרות אינו חשוד על שביעית ומעשר אפי' אם לא ראינו אותו נוהג בצינעה.

[7] ואמרו בגמ' בימי ר' חנינא בן אנטיגנוס נשנית משנה זו - כלומר שמעיקר הדין גם ת"ק מודה שאין צריך, אלא שמיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם, אלא רק בפני מי שקיבל בפני שלשה.

[8] וס"ל שאף אחרים צריכים לקבל דברי חברות בפני תלמיד חכם.