[1] וביאר רשב"ם בד"ה כל שהעול, שמיירי בשדה שיש בה כמה סוגי אילנות, אולם אם יש בה רק סוג דקלים קטנים שעולים להם בלא חבל, או רק אילנות חלשים שהעול כובשן, א"כ כשאומר לבר מאילני שייר הכל.

עוד הסיקה הגמ' דרב ודייני גולה לא נחלקו, אלא שרב דיבר בדקלים ודייני גולה באילנות.

[2] ביארו תד"ה או, דהיות שמלוה משאיר לפעמים אצלו את השטר כדי ללחוץ את הלווה שיחזיר לו את שכר הסופר ששילם במקומו, או מטעם שרגילות שהלווה מאמין למלוה, או מטעם שאין דרך הלווה לדקדק אחר המלוה כ"כ, לכך אין למלוה טענת שטרך בידי מאי בעי.

[3] כן פשט רב חסדא לרב עמרם, דנאמן לומר הנפקד החזרתי, אף שטוען המפקיד דאם החזרת שטרך בידי מהו עושה, מ"מ נאמן הנפקד במגו שהיה טוען נאנסו.

[4] פשוט שלא שייך בהלואה לומר נאנסו, דהא לווה חייב באונסים.

[5] גם זה פשוט, דמודה שלא פרע ולכך השטר בידו, אלא שפוטר עצמו דאנוס היה.

[6] כמבואר בדבריו בד"ה לא שבועה בעי.